תוספת מיוחדת
לפני מותו, קורא יצחק אבינו לעשיו, ומבקש ממנו לקחת את כלי הציד שלו, חרב, חיצים וקשת, לצוד לו מחיית השדה ולהכין לו מטעמים, כדי שיברך אותו.
רבקה נותנת ליעקב את המטעמים שהכינה משני גדיי העיזים ו ואת הלחם שאפתה, והוא נכנס לאביו ומזדהה כעשיו. לאחר מכן מבקש יצחק מיעקב להגיש לו את המטעמים, והתורה מפרטת כי מלבד הבשר מגדיי העיזים, יעקב הגיש ליצחק גם יין - ואכן התברך מפי אביו.
הזוהר הקדוש1 מציין בהקשר זה, שיעקב הביא ליצחק יין למרות שיצחק כלל לא ביקש זאת, וגם מהל את היין במים. ונשאלת השאלה: למה באמת יעקב עשה זאת למרות שלא התבקש?
יין מול מים
תורת החסידות מסבירה כי לכל אחד משלושת האבות הייתה דרך וגישה ייחודית משלו בעבודת ה'.
אברהם מייצג את מידת החסד, שמחייבת השפעה ונתינה בלי גבול. הוא פתח בית הכנסת אורחים באמצע המדבר, על מנת ליישם את האידיאל של "שיהיה שם שמים מתאהב [נעשה אהוב] על ידך"2, כדי להשפיע אור אלוקי ולהחדירו במציאות הגשמית.
יצחק מסמל את מידת הגבורה, המחייבת לצמצם את ההשפעה ולהימנע מנתינה. יצחק לא התמקד בהשפעת אור עליון לתוך העולם, אלא בהתעסקות בגשמיות עצמה ובבירור הטוב מתוך הרע, כדי למצוא את האור האלוקי המצוי בעומק הגשמיות ולהעלות אותו. עבודה זו מתבטאת בחפירת בארות, במטרה לגלות את המים שקיימים בעומק האדמה.
מים מסמלים את מידת החסד והאהבה, וכשמבקשים על הגשם (בתפילת מוסף של שמיני עצרת) אומרים: "זכור אב נמשך אחריך כמים"3, כשהכוונה לאברהם וזיכרון אהבתו את הקדוש-ברוך-הוא. האהבה שהיא מידה של השפעה ונתינה, נמשלה למים בגין טבע המים להיות ניגרים ולרדת ממקום גבוה למקום נמוך. לעומת המים, יין מבטא חריפות ועוצמתיות, בהקבלה למידת הגבורה.
חסד, גבורה, תפארת
יעקב אבינו משלב את מידת החסד ואת מידת הגבורה. הוא יונק גם מאברהם וגם מיצחק, והשילוב בין החסד והגבורה הוא המאפיין את מידת התפארת. זוהי דרך האמצע האידיאלית.
איש החסד נוטה להשפיע לכול, גם לאנשים טובים וראויים וגם לאנשים רעים ולא מוסריים. איש הגבורה מבקש לשלול את ההשפעה או לקצוב ולמדוד אותה בצמצום. ואילו מידת התפארת מגשרת על הפער בין החסד לגבורה, כי היא מכילה את מידת הרחמים. לכן, מצד אחד היא מאמצת את גישת החסד ומשפיעה טוב, ומצד שני, מקבלת את מידת הגבורה בהגדרת האמת, ואומרת כי גם מי שאינו ראוי יזכה לקבל מהשפע - מתוך תקוה שישוב לדרך הישר.
אם כן, זוהי המשמעות הרוחנית של מהילת היין במים בידי יעקב, והגשת התמהיל ליצחק. היה זה ביטוי לעבודת ה' הייחודית ליעקב, במידת התפארת, שהיא שילוב בין דרכיהם של אברהם ויצחק, חסד וגבורה.