למה העבד פותח?
פרשת "משפטים" כוללת ציוויים ודינים העוסקים בהתנהלות שבין אדם לחברו. מדיני ריבית ומשכון, עד ליחס אל הגר והיתום, מדיני נזיקין ועד לדיני רוצח בשוגג - רשימה ארוכה המשרטטת את נורמות המוסר היהודי, ויוצקת למעשה את יסודות המשפט העברי.
פרשתנו נפתחת בדיני עבד עברי. אב-הטיפוס1 של העבד העברי, הוא יהודי שגנב, ואין ברשותו די כסף לשלם לבעלים על הגניבה2. הוא נמכר על-ידי בית-דין לבעלים יהודי, ולגביו מלמד הפסוק הראשון, כי מבלי להתחשב ביכולת ההשׂתכרות של העבד העברי, או לגובה התשלום על הגניבה שעליו לפרוע - תקופת העבדות שלו היא לכל היותר שש שנים, ובשנה השביעית הוא הופך להיות בן-חורין.
מֵעבר לעצם הבחירה לפתוח את פרשת "משפטים" דווקא בדיני עבד עברי, הפסוק מעלה מספר שאלות. למשל: מדוע קצבה התורה את עבדותו של העבד העברי, לשש שנים דווקא?3 בנוסף, הפסוק מנוסח בגוף ראשון, ופונה אל המעביד: "כי תקנה", אך בהמשך עובר לָעבד עצמו, והכתוב אומר: "יעבוד", ולא "יעבדך". מהי הסיבה לכך?
האלף השביעי
להבהרת הדברים, נתייחס תחילה לשאלת הפתיחה, מדוע דיני המשפט היהודי מתחילים דווקא בהלכות עבד עברי.
לפי החסידות, יש קשר בין הגבלת תקופת העבדות של העבד העברי לשש שנים, למשך הזמן בו מתבצעת עבודתו הרוחנית של היהודי בעולם, שהיא כדברי התלמוד4: "שית אלפי שני הוי עלמא" - הזמן של קיום העולם הזה, הוא ששת אלפים שנה. כלומר, כל עוד העולם מתקיים כתבניתו הנוכחית, זה הזמן שבו ניתן לקיים תורה ומצוות. אך באלף השביעי, לאחר ביאת המשיח, יתחיל עולם חדש, עולם השכר, שאז ישנה אפשרות רק לקבל שכר על העבודה בקיום התורה והמצוות שהתקיימה בזמן הגלות, בששת אלפי השנים הראשונות לבריאה.
יום שכולו טוב
'עבודה' היא מלשון עיבוד עורות. כשם שעל-ידי העיבוד, העור הופך ליעיל ואיכותו משתפרת, כך עבודת היהודים בעולם הגשמי במשך הדורות - מזככת את העולם, ומכינה אותו לשלב שבו לא יהיה בו כל רע.
אך לאחר ביאת המשיח, כאשר המטרה הסופית תתממש, "יֵצֵא לחופשי חינם". העולם יתנתק מהחלקים שנראים לנו כהכרח, הלא הם מאבק ומלחמה, ויהפוך לשָׁלֵו ורגוע. גם הטבע יתקיים אז בהרמוניה אמיתית, וכדברי הנביא ישעיהו: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו"5.
רמב"ם, משנה תורה, ספר קניין, הלכות עבדים, פרק א', הלכה א'. ↩
סוג נוסף של עבד עברי, הוא אדם שהֶעֱנִי (התרושש) עד כדי כך שאפילו בגדים לא נותרו לו, ואין לו אמצעי קיום מינימליים, ולכן נאלץ למכור את עצמו לעבד (ראה ברמב"ם, הלכות עבדים, שבהערה הקודמת). ↩
פירוש ה'כלי יקר'. ↩
תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"א, עמוד א'. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א'. ↩
ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו'. ↩