שלושה פירושים למ' בראש מילה
על ברכת משה רבנו לשבט אשר, נאמר: "ולאשר אמר: ברוך מבנים אשר, יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו"1.
כאשר האות מ"ם מופיעה בראש מילה, היא יכולה להתפרש בשלושה אופנים. האחד - מ"ם היתרון. כלומר, מישהו או משהו שעדיף מאחר, כמו "הנחמדים מזהב וּמִפַּז רָב"2, שפירושו: נחמדים יותר מזהב ומפז רב. השני - מ"ם הסיבה. כלומר, הדבר הוא כך מפני הדבר האחר, כמו: "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ"3 שפירושו: בגלל חטאות נביאיה. והשלישי, הוא מ"ם המשמשת במקום פועַל. כלומר, הפועַל נעשה על-ידי גורם כזה או אחר, כמו: "מֵה' יָצָא הַדָּבָר"4, שמשמעו: מאת ה' יצא הדבר.
גם האות מ"ם של "ברוך מבנים אשר", יכולה להתפרשׁ בכל אחד משלושת האופנים הללו, כדלהלן.
מ"ם היתרון ומ"ם הסיבה
האפשרות הראשונה, היא לפרש את הפסוק במ"ם היתרון. ופירוש הדבר הוא, שנחלתו של אשר תהיה מבורכת יותר מנחלותיהם של שאר השבטים, ושבט אשר יזכה לשפע רב יותר מאחיו. והשפע יהיה בשמן, ברזל ונחושת, כפי שמפורט בהמשך: "וטובל בַּשֶּׁמֶן רגלו. ברזל ונחושת מִנְעָלֶךָ…"5. ולמרות כל השפע הזה, אחיו של אשר לא יקנאו בו. להיפך - "יהי רצוי אחיו".
האפשרות השנייה, היא שמדובר במ"ם הסיבה. ו"ברוך מבנים אשר" פירושו, שברכתו של אשר היא בזכות ריבוי הבנים שיש לו. בעל-משק המחזיק בשטחים חקלאיים, יודע שריבוי בנים הוא ברכה לעסק. ככל שיש בנים רבים יותר, כך יש יותר ידיים עובדות במשפחה, ואין צורך לשכור פועלים מבחוץ. בזכות ריבוי הבנים ושפע הפרנסה, כל השבטים ירצו להתחתן עם אשר, וכך הוא יהיה "רצוי אחיו".
גם גדול וגם רצוי
האפשרות השלישית והאחרונה להסבר היא, שמדובר על מ"ם המשמשת במקום פועַל. טבעי הדבר שבין אחים יש שוויון ואחווה. ואולם כאשר אחד מן האחים משיג התנשאות ויתרון על פני אחיו, הדבר עלול לגרום לקנאה ולמתחים. על גדולתו של מרדכי היהודי, נאמר במגילת אסתר: "כי מרדכי היהודי, מִשְׁנֶה לַמלך אחשוורוש וגדול לַיהודים, ורצוי לרוב אֶחָיו"6.
המגילה מתארת את מעלותיו של מרדכי, בסדר עולה. בתחילה נאמר שהוא "משנה למלך אחשוורוש", ולמעלה מכך - "וגדול ליהודים". מרדכי גדל בין אחיו היהודים, והם מכירים אותו מילדותו, ורואים בו בן משפחה. העובדה שמרדכי גדול גם בעיני היהודים, היא מעלה גדולה יותר מכך שהוא "משנה למלך אחשוורוש". והמעלה הגדולה משתיהן, היא היותו "רצוי לרוב אחיו" והם אינם מקנאים בו7.
זוהי ברכתו של אשר: "ברוך מבנים אשר" - בניו של יעקב מברכים אותו ואינם מקנאים בו, אלא הוא רצוי בעיניהם.
דברים, פרק ל”ג, פסוק כ”ד. ↩
תהילים, פרק י”ט, פסוק י”א. ↩
איכה, פרק ד’, פסוק י”ג. ↩
בראשית, פרק כ”ד, פסוק נ’. ↩
דברים, פרק ל”ג, פסוקים כ”ד - כ”ה. ↩
אסתר, פרק י’, פסוק ג’. ↩
לשון האברבנאל: “… אמר שהיה רצוי לרוב אחיו, לא לכולם כי אם לרובם, וזה אמנם היה מפני שהיה דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". - מלשונו משמע, שדעתו שהמילה "רוב" פירושה "הרבה" ולא "החלק הגדול יותר", וכן פירש הרשב"ם בפירושו לאסתר, פרק י', פסוק ג': "לרוב אחיו - לא דקדק הכתוב; הוא הדין 'לכל אחיו', לפי פשוטו”… - אבל ראה מה שפירש רש”י שם (לפי חז”ל בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט”ז עמוד ב’): “לרוב אחיו - ולא 'לכל אחיו'; מלמד שפרשה ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו". ↩