מה עתיד המצוות?
הרמב"ם כותב בספרו 'משנה תורה'1, הלכה שהיא לא פחות ממפליאה: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר. והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה, וכהלכות של תורה שבעל-פה, שאינם בטלים לעולם".
קביעה דומה המתייחסת לשינוי משמעותי שיתרחש לעתיד לבוא, עוסקת בביטול כל המועדים, למַעט חנוכה ופורים2, מלוח השנה היהודי: "כל המועדים עתידין ליבטל"3.
האמנם פירוש הדברים הוא שכל-כך הרבה מושגים יהודיים תורניים מקודשים שקיימים בעולמינו כיום - יתבטלו ויאבדו את משמעותם?!
ואכן, רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז), מנהיג הקהילה היהודית במצרים לפני כ-452 שנה, מתייחס לנושא בספר ה'שאלות ותשובות' שלו, ושואל:4 "… על מה שנמצא במדרשים שכל המועדים בטלים… וקשיא טובא (וקשה מאוד להבין) והא כתיב (והרי כתוב) 'לא תוסיף על הדבר ולא תגרעו ממנו'5, ומי הוא שיאמר שיתבטל אפילו אות אחד מן התורה"?
כשהנסתר יתגלה
לרדב"ז יש גישה משלו לנושא, וגם גדולי תורה רבים אחרים עסקו בסוגיה, אך אנחנו נתמקד בזווית החסידית, המאירה את הסוגיה באור ייחודי.
העולם שרוי כעת במצב של גלות. ולכן, האור האלוקי הנמשך לעולם, הוא אור מצומצם ו'מסונן', והמציאות הגשמית מסתירה את החיוּת האלוקית שלה. לעתיד לבוא, מציאות העולם לא תהווה סתירה לאור רוחני בלתי מוגבל, שכן העולם יזדכך ויהיה 'כלי' להכיל את האור.
מהפך זה, מתמצה בפסוק הבא בנבואת ישעיה6: "ואמר ביום ההוא, הנה אלוקינו זה, קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו". השימוש במילים "הנה" ו"זה" מתייחס לדבר הגלוי לעין. בגאולה השלימה, המציאות האלוקית תהיה מוחשית ונוכחת בצורה גלויה. או-אז נתייחס אליה במונחים של "הנה" ו"זה" - כמו שמצביעים על חפץ הגלוי לעין כל7.
דווקא התבטלות
בעולם שמתנהל בצורה כזו, חלק גדול מהחוויות הרוחניות שאותן אנחנו מוקירים ומקדשים כיום, לא יורגש. שכן, באותו הזמן נחווה בכל יום את האורות הרוחניים שכיום הם ייחודיים רק למועדים וחגים.
אך מדוע במעמדן של הלכות התורה, וחנוכה ופורים, לא יתרחש שינוי?
ההסבר לכך הוא, כי יש דרגות רוחניות מרוממות כל-כך שחודרות גם אל המציאות הגשמית. אלו המצוות המעשיות שמתבצעות על-ידי פעולות גשמיות בעולם הזה, ולכן קיומן ימשיך להישמר גם לעתיד לבוא.
האמירה של בני ישראל לפני מתן-תורה המופיעה בפרשתנו, "נעשה ונשמע" - התמסרות לעשיית המצוות בפועל עוד בטרם ההבנה וההתעמקות - רומזת לשאיפת העם להתבטל לאלוקות בביטול מוחלט, כדי להיות 'כלי' לקבל את הדרגות הנעלות ביותר.
ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ב', הלכה י"ח. ↩
מדרש חז"ל, הובא ב'איגרת הטיול', דרוש, אות מ', וב'ספר החיים', חלק ג' (ספר פרנסה), לרבי חיים בן בצלאל (אחיו של המהר"ל). וראה במדרש שבהערה הבאה. ↩
מדרש משלי, פרשה ט', ב'. ↩
שו"ת הרדב"ז, חלק ב', סימן תתכ"ח. ↩
לפי לשון הכתוב בדברים, פרק ד', פסוק ב': "לא תוסיפו על הדבר אשר אנֹכי מצַוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמור את מִצווֹת ה' אלוקיכם אשר אנֹכי מצַוה אתכם". וראה גם דברים, פרק י"ג, פסוק א'. ↩
פרק כ"ה, פסוק ט'. ↩
ראה תלמוד בבלי, סוף מסכת תענית. ↩