יציאה והליכה
תחילת פרשתנו מתארת את תחילת מסעו של יעקב מארץ ישראל לחרן. מפרשי התורה1 עומדים על ניסוח הפסוק הראשון, המחלק בין יציאת יעקב מבאר שבע ובין ההליכה לחרן, ושואלים: מה הצורך בנוסח מפורט כל-כך, ומדוע התורה לא אומרת בפשטות ובקיצור: "וילך יעקב חרנה"?
רש"י2 מפרש שהכתוב מוצא לנכון לפרט את היציאה, ללמד שיציאתו של יעקב הצדיק מבאר שבע, גרמה לכך שהאור הרוחני ששרה על העיר כל זמן שיעקב שהה בה - פנה והסתלק מן העיר.
איזה מסר ניתן להפיק מכך לחיי היומיום שלנו?
החדרת הביטול
לפי תורת החסידות, ליציאתו של יעקב מבאר שבע והליכתו לחרן, יש משמעות פנימית עמוקה.
נקודת המוצא, באר שבע, היא עירו של יצחק אבינו3, נמצאת בארץ ישראל ונקראת על שם שבע הבארות שחפר יצחק4, המכוונות כנגד שבע המידות של הספירות העליונות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. מידות אלו הן דרכי הנהגתו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם. נמצא כי באר שבע של יצחק ויעקב אבינו, הייתה מקום שבטל לאור הקדושה בביטול מוחלט, שבזכותו שכנו והאירו בה מידותיו של הקדוש-ברוך-הוא.
מבאר שבע, מקום שכולו קדושה, תורה ותפילה, יעקב פונה לחרן שהיא "חרון אף של מקום בעולם"5. כלומר, מקום נחות שיושביו שקועים בתאוות ועוסקים בדברים חומריים. אנשים הסבורים שהמציאות הגשמית מתנהלת בנפרד מהאמת האלוקית ולא מודעים לרצון ה'. והמשימה של יעקב היא להחדיר את המטען הרוחני שהוא נושא עימו מבאר שבע, אל תוך המציאות הנחותה של חרן.
כוחות מיעקב
סיפור יציאת יעקב מבאר שבע והליכתו לחרן, הוא גם סיפור מסע הנשמה של כל אחד ואחת מאיתנו מהעולמות העליונים אל עולם העשייה הזה הגשמי.
מכאן נבין, שגם מי ששקוע בלימוד תורה וקיום מצוות, כמו יעקב אבינו בבאר שבע, אמור לדעת כי יש זמנים שבהם עליו לצאת מ'באר שבע' ומ'ארץ ישראל' ל'חרן'. לצאת ממקום התורה אל רחובות וערים שבהם מייחסים חשיבות לקליפה המכסה על האמת האלוקית. יציאה זו צריכה להיות מתוך מגמה להעלות את ניצוצות הקדושה הקיימים באותם המקומות, ולהושיט יד תומכת של עזרה גשמית או רוחנית לזקוקים לכך6.
כאשר האדם יוצא מאזור הנוחוּת הרוחני שלו - הוא נתקל בקשיים ובניסיונות משמעותיים וגדולים יותר מאלו שהתמודד איתם בבית הכנסת או בבית המדרש. עליו לדעת שיעקב אבינו נותן לו את הכוחות להצליח במסע ל'חרן'. כאשר נצא החוצה ונתעניין ונפעל בטובתם של יהודים נוספים, נזכה להצלחה רבה יותר ברוחניות ואף בגשמיות.
ובראשם רש"י ו'ה'כלי יקר'. ↩
בפירושו לבראשית, פרק כ"ח, פסוק י'. ↩
ראה בפירושים שהובאו במאמר "ושבתי בשלום", ה'תשל"ח, אות ג', תורת מנחם - ספר המאמרים מלוקט [מהדורת תשס"ד], חלק ב', עמודים י"ח-י"ט. (הפירוש כאן הוא לפי הפירוש הב' שם). ↩
כך כתב הספורנו בפירושו לבראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ג: "ויקרא אתה שבעה - קרא את הבאר 'שבעה', מפני שהיה מקום שביעי שבו חפרו באר: ג' של אברהם שסתמו פלשתים, כאומרו (בראשית, פרק כ"ו, פסוק ט"ו) "וכל הבארות… סתמום פלשתים", ולא יאמר 'כל' בפחות מג', וג' של יצחק שהן 'עשק' 'שטנה' ו'רחובות', וזה היה השביעי שקראוהו 'שבעה'". וראה גם ב'אור התורה' (לאדמו"ר הצמח צדק), בראשית, כרך א', פרשת ויצא, דף קע"ב, עמודים א'-ב'. ↩
רש"י לבראשית, פרק י"א, פסוק ל"ב. ↩
ליקוטי שיחות, חלק ג', עמוד 789. ↩