ההבטחה והאבן
פרשתנו פותחת ביציאתו של יעקב אבינו לחרן. עם שקיעת השמש הוא מגיע להר המוריה, מסדר מאבני המקום סביב ראשו, והאבנים הופכות לאבן אחת. בשנתו הוא חולם את חלום הסולם וזוכה להתגלות הקדוש-ברוך-הוא. בבוקר יעקב קם ומכריז כי המקום קדוש, ונודר שאם ה' ישיב אותו בשלום אל בית אביו, יהיה לו לאלוקים, והאבן תהיה "בית אלוקים".
והדברים דורשים הסבר: יעקב זוכה להתגלות אלוקית רצופת ברכות והבטחות. מדוע הוא מתנה כביכול את אמונתו באלוקים בחזרתו בשלום אל בית אביו?
ועוד: מהו תפקידה של האבן בסיפור, תחילה כ"אבני המקום" שהפכו לאבן אחת, ואחר כך כאבן שממנה יוקם "בית אלוקים"?
'בפשיטות' או 'בהתחדשות'
לפי החסידות, תפקידו של יעקב אבינו נרמז בשמו, המשלב את האות יו"ד, המסמלת את הדרגה הנעלית ביותר בשם ה', ו'עקב' - המסמל את הדרגות הנמוכות ביותר. שילוב זה מתבטא גם בשליחותו מבאר שבע, סמל הקדושה, לחרן, מקום הטומאה והשחיתות.
בבאר שבע, המציאות האלוקית היא 'בפשיטות', דבר מובן מאליו, ואילו קיום העולמות הוא 'בהתחדשות', דבר פלא שדורש הסבר.
כאשר יעקב יוצא למסעו, הוא רוצה לרומם את העולם הגשמי לקדושה. לכן הוא לוקח אבנים ומצמיד אותן לראשו. האבנים רומזות לאותיות הדיבור האלוקי המרכיבות את עשרת המאמרות שבהן נברא העולם ומהן מקבלים הנבראים את חיותם1, שכן כשם שאותיות מרכיבות מילים, כך אבנים מרכיבות בתים2.
יעקב מבקש לכלול את כל הנבראים, המיוצגים על ידי האבנים, באות יו"ד שבראש שמו, הרומזת לדרגה האלוקית של 'באר שבע', שבה המציאות הגשמית בטלה לחיות הרוחנית. מכאן חשיבותה של האבן, וזו הסיבה שהיא עתידה להיות "בית אלוקים".
בין שם הוי"ה לשם אלוקים
את הכוח לשליחות הזו לוקח יעקב מבית אביו יצחק. יצחק נקרא על שם הצחוק, רמז לשמחה שתהיה לעתיד לבוא, כאשר עם השלמת עבודת יעקב ובניו בזיכוך הגשמיות, תתגלה בעולם אחדות ה'3, והאור האלוקי לא יהיה חבוי אלא ניכר לעין כל - "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"4.
וזוהי משמעות דברי יעקב: השיבה בשלום לבית אביו מבטאת את תקופת הגאולה הרמוזה בשמו של יצחק, זמן שבו ישרור שלום בין העולם הגשמי למציאות האלוקית. אז יתקיים "והיה ה' לי לאלוקים" - שילוב מושלם בין שם הוי"ה, מקור המציאות הרוחנית הגלויה, ובין שם אלוקים, הכוח האלוקי המצטמצם לגדרי הנבראים ומחיה אותם.
כיום שתי דרגות אלו נפרדות, כי העולם הגשמי, המתקיים באמצעות שם אלוקים, מסתיר את שם הוי"ה. בזמן הגאולה הן יתאחדו, ושם הוי"ה יהיה "לי לאלוקים".
בכל מעשה של תורה ומצוות, אנו מחדירים אור אלוקי בעולם הגשמי ומקרבים את היום שבו תתגלה אחדות ה' בעולם כולו.