גשמיות לפני רוחניות?
יעקב אבינו יוצא לחרן כדי לשאת אישה. בדרך, השמש נוטה לשקוע והוא שוכב לישון בהר המוריה. בשנתו הוא חולם חלום המסעיר את נפשו. הוא רואה בחלומו סולם מוצב ארצה וראשו בשמים, ומלאכים עולים ויורדים בו. יעקב מקיץ משנתו ומכיר בקדושת המקום. הוא נודר נדר לקדוש-ברוך-הוא שאם יקיים את הבטחתו לשמור אותו בדרך, ייתן לו מזון וביגוד, ויחזיר אותו לבית אביו שלם מן החטא1 - הוא יקבל על עצמו לשאת את שם ה' ויהפוך את הר המוריה ל"בית אלוקים".
יעקב אבינו קידש את ימיו. במשך ארבע-עשרה שנה בהן הגה בתורה ברציפות בישיבת שם ועבר, הוא כלל לא שכב לישון ולא פסק מלהגות בתורה. אין ספק שענייני קדושה היו מהותיים ועיקריים בעיניו ותפסו מקום לגביו, הרבה יותר מאשר ענייני העולם הזה הגשמיים.
ונשאלת השאלה: אם כן, מה פשר העובדה שבדבריו אל הקדוש-ברוך-הוא, יעקב מקדים נושאים כמו לחם לאכול ובגד ללבוש, לפני דבריו על שמירת מעמדו הרוחני ושלימות קדושתו?
אנחנו ויעקב אבינו
מסופר על אדמו"ר הזקן, בעל ה'תניא' וה'שולחן ערוך', שפעם ישב עם חברו הצדיק, רבי לוי יצחק מברדיטשוב (שניהם היו תלמידי הרב המגיד ממעזריטש) בסעודת חתונה לרגל נישואי נכדיהם. במהלך הסעודה, בירך אדמו"ר הזקן את רבי לוי יצחק, ואמר: "לחיים, מחותן! יהי רצון שה' יתברך יעזור לנו בגשמיות וברוחניות".
שאל רבי לוי יצחק את אדמו"ר הזקן, מדוע הקדים גשמיות לרוחניות? ענה לו אדמו"ר הזקן, שהוא הסתמך על דברי יעקב אבינו שביקש תחילה על הגשמיות - "לחם לאכול ובגד ללבוש", ורק אחר כך ביקש על הרוחניות - " והיה ה' לי לאלוקים".
אמר לורבי לוי יצחק: "וכי אפשר לדמות את הגשמיות של יעקב אבינו לגשמיות שלנו?!". נענה אדמו"ר הזקן: " וכי אפשר לדמות את הרוחניות שלנו לרוחניות של יעקב אבינו?!… " (כלומר, גם במדרגתו של יעקב אבינו, הרוחניות שלו הייתה גבוהה מן הגשמיות שלו, ואף על פי כן הקדים גשמיות לרוחניות).2
מזון ולבושים
הווי אומר, מאחר ש'הגשמיות של יעקב אבינו' היא דבר נעלה ונשגב מאוד, אין פלא שהוא מצא לנכון לבקש על כך אפילו לפני הבקשות על הרוחניות.
על המשמעות הפנימית של המושגים 'מזון' ו'לבוש', מוסבר בספר התניא3 כי התורה נמשלה ללחם. כשם שהלחם הוא מזון לגוף, כך התורה היא מזון לנפש. כאשר יהודי לומד תורה, הדברים חודרים בנפשו והופכים להיות חלק ממנו, כשם שהלחם שהוא אוכל נהיה חלק מדמו ובשרו, ואין כוח שיכול להפריד בין הידע התורני שנקלט במוחנו לבין המציאות שלנו.
קיום המצוות דומה לבגד. כשם שהבגדים עוטפים את הגוף, כך המצוות מקיפות ועוטפות את נשמותינו באור אלוקי המאיר סביבנו ומשמש לנו מעין 'מגן' רוחני.