דרשה
לשבת

על מה ולמה השירה?

פרשתנו, רובה ככולה, עוסקת ב'שירת האזינו'. ויש לעיין: מה היא 'שירת האזינו', מי כתב אותה, ולשם מה?

ראשית יש לברר: הרי בפרשת 'כי-תבוא' כבר נאמרו הברכות והקללות, ובפרשת 'ניצבים' כרת הקדוש-ברוך-הוא ברית עִם ישראל ברית בפעם השנייה. אם כן, מה הצורך בעוד שירה?

גם לשאלה מי כתב את השירה, לכאורה אין תשובה ברורה. על פי פשט הכתובים, הציווי האלוקי על כתיבת השירה, נאמר למשה וליהושע, ככתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ… וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"¹. ואולם קבלה בידינו שהתורה כולה נכתבה על ידי משה רבנו, ומדוע היה ליהושע חלק כלשהו בכתיבת השירה?

קושי נוסף עולה מדבריו של משה. 'שירת האזינו' היא שירה נבואית שנאמרה על ידי הקדוש-ברוך-הוא, אך למרבה הפלא, כאשר משה מציג את השירה בפני בני ישראל, הוא תולה את הדברים בו-עצמו, ואומר: "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה, הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה', וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי. הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"². ונשאלת השאלה: מדוע לא אמר משה דבר בשם אומרו, ולמה לא אמר: "ואדברה באזניהם את כל אשר דיבר ה' אלַי"?

עדות כפולה

ההסבר הוא, ש'שירת האזינו' אינה ברית בין הקדוש-ברוך-הוא וישראל, ואיננה הצגת תנאים לשכר או לעונש. 'שירת האזינו' היא עדות שנועדה להיות שגורה על פיהם של ישראל.

שתי עדויות כלולות ב'שירת האזינו'. האחת, עדות על הכניסה לארץ - "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו"³. והשנייה, עדות על העונשים העתידים לבוא על בני ישראל - "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד"⁴.

בכוונה נכתבה העדות הזו בצורה של שירה, כדי שתהיה נוחה לזכירה ושתהיה שגורה על לשונם של בני ישראל. הקדוש-ברוך-הוא מבטיח למשה, ששירה זו לא תהיה ככל השירים שבסופו של דבר נשכחים מן הלב, אלא "וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".

חלקם של משה ויהושע בשירה

כתיבת השירה בספר התורה נעשתה על ידי משה, אך תוכן דברי השירה נכתב תחילה פעמים רבות, הן על-ידי משה והן על-ידי יהושע בעותקים רבים שהופצו בכל מחנה ישראל. וזהו פירוש הציווי למשה וליהושע: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" - הפיצו את דברי השירה בקרב בני ישראל, כדי שתהיה שגורה על לשונם של בני ישראל, ולאחר מכן משה ילמד אותם את פירושה ואת תוכנה.

ויש לכך רמז בלשון הכתוב: "כִתבו" - בלשון רבים, משה ויהושע. "ולמדה את בני ישראל" - בלשון יחיד, משה בלבד. ו"שימה בפיהם" - לשיר ולנגן את השירה בנועם. ולשאלה למה משה לא אמר דבר בשם אומרו, ההסבר הוא, כי משה חשש שכאשר בני ישראל יראו את דברי הנבואה האלוקיים שבשירה, הם יאמרו: מאחר שדברים אלו נאמרו על ידי ה', הרי הם בוודאי יקרו, ואין לנו עוד בחירה בהם. לכן תלה משה את דברי השירה בעצמו, כאילו הוא אמר אותה, כדי שלא תעלה על ליבם של בני ישראל המחשבה שניטלה מהם הבחירה החופשית, חלילה.

1. דברים, פרק ל”א, פסוקים י”ד - י”ט. ↩

2. פרק ל”א, פסוקים כ”ז - כ”ח. ↩

3. פרק ל”א, פסוק כ’. ↩

4. פרק ל”א, פסוק כ”א. ↩