דרשה
לשבת

תרועה לטובה או לרעה?

בלעם ממשיך ומשבח את עובדת היותם של בני ישראל חביבים לפני הקדוש-ברוך-הוא, ואומר: "ה' אלוקיו עִמו, ותרועת מלך בו". בפירוש המילה "תרועה", ישנם שני אופנים. הפירוש הפשוט הוא, כפי שהמפרשים מסבירים כאן, מלשון "רֵעוּת" וחיבה¹ שהקדוש ברוך הוא נוהג בעם ישראל, שהוא שורה תדיר בתוכם.

אך למילה "תרועה" ישנו פירוש נוסף - מלשון שבירה. וכמו שכתוב בתהילים²: "תרועם בשבט ברזל", ופירש רש"י³ "תרועם - תרוצצם". ונשאלת השאלה: כיצד פירוש זה מתיישב עם הפירוש הראשון? והרי לכאורה הוא סותר אותו לגמרי?!

שפע וצמצום

ההסבר לכך הוא⁴:

בימי החול, האור האלוקי יורד אל העולם כדי להחיות אותו, והוא עושה זאת על ידי צמצומים רבים על מנת שהנבראים יוכלו לקבלו. לכן ההנהגה בששת ימי השבוע היא באופן של גבורה וצמצום. אך ביום השבת, האור האלוקי אינו יורד אל העולמות, אלא להיפך - העולמות הם אלה שמתעלים ומתקרבים אל אורו של הקב"ה⁵. לפיכך, גם הנהגת העולם ביום זה אינה באופן מצומצם, אלא באופן של השפעה וחסד.

בזוהר הקדוש⁶ מובא משל לעניין זה ממלכות גשמית של בשר ודם, שכאשר המלך יושב על כסאו בארמון מלכותו, הוא נקרא "מלך עליון" והנהגתו היא באופן של גילוי והארת פנים - "באור פני מלך חיים"⁷, וכאשר הוא יורד אל העם ומתעסק בענייניהם, הוא נקרא "מלך קטן", והנהגתו היא באופן של "מלך במשפט (דין וצמצום) יעמיד ארץ"⁸.

על עליית העולמות בשבת נאמר: "באור פני מלך חיים", כי אז בחינת המלכוּת של הקב"ה, שבכל ימות השבוע יורדת ומתלבשת בעולמות התחתונים, עולה ומתייחדת בשורשה, בעולם האצילות, ואז ישנה הארת פנים עליונה⁹. ועל כך נאמר: "ותרועת מלך בו", מלשון רֵעוּת וחיבה, דבר המוסב על בחינת "ישראל" (עבודת ה' במדרגת בן)¹⁰, שהיא בבחינת "שבת", שאז "ה' אלוקיו עִמו" - שהיהודי מתענג על ה' בעונג רוחני בשבת, כתוצאה מהתגלות העונג העליון המאיר בנשמותיהם של בני ישראל¹¹.

תרועת הניצחון

כתוצאה מכך שבשבת אופן ההנהגה הוא באופן של השפעת אור וחסד מרובים, הדבר פועל שההנהגה בימי החול שהיא באופן של גבורות, דין וצמצום, תישבר ותתפורר מפני שפע האור האלוקי. ומכך מובן, ששני הפירושים ב"תרועה" עולים בקנה אחד: אופן ההנהגה של רֵעוּת וחיבה והשפעת אור מרובה שיֶשנו בשבת, גורם שההנהגה באופן של צמצום האור נשברת ונרצצת - כמשמעותו של הפירוש השני למילה "תרועה".

1. רש"י, רשב"ם. ↩

2. פרק ב', פסוק ט'. ↩

3. לתהילים שם. וראה ברד"ק שם: "תרועם - פירושו: תשברם". ↩

4. 'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ע"ב, ב'. ↩

5. פרי עץ חיים, שער השבת, הקדמה לפרק ז'. ↩

6. חלק א', דף רל"ט, עמוד א'. ↩

7. משלי, פרק ט"ז, פסוק ט"ו. ↩

8. שם, פרק כ"ט, פסוק ד'. ↩

9. כמבואר בזוהר (חלק ב', דף קל"ה, עמוד ב') שבשבת "ואנפהא נהירין בנהירו עילאה" [ופניה (של השכינה) מאירות באור עליון]. ↩

10. ראה בדרשה הקודמת. ↩

11. גילוי הרֵעוּת והחיבה מלמעלה, נמשך מבחינת "רעווא דכל רעווין" [רצון כל הרצונות] שמתגלה בשבת במידת מלכותו של ה' יתברך, שהיא "כנסת ישראל", ולפיכך גילוי זה מאיר גם בנשמות ישראל למטה. (לפי 'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ע"ב, ב'). ↩