למה דווקא ענן?
כאשר משה סיים להקים את המשכן על-פי ההוראות המדויקות של הקדוש-ברוך-הוא, ירד ענן מן השמים ושכן על המשכן. מפאת עוצמתו של הענן, משה לא היה יכול להיכנס למשכן. וכאשר הענן עלה מן המשכן, משה וכל העם ידעו כי זה הזמן לקפל את המשכן, ולנוע קדימה להמשך המסע במדבר.
הענן השורה על המשכן, כמו עמוד הענן שהִנְחָה את דרכם של בני-ישראל במדבר - סימלו את הנוכחות האלוקית, בצורה שנראתה גם לעיניים גשמיות. היו פעמים שהקדוש-ברוך-הוא התגלה בצורות אחרת, כמו אש הבוערת בסנה שאינו נשרף1, או בצורות שונות של התגלות לנביאים, כמעשה מרכבה2, או כמלך3, או כזקן מלא רחמים4.
ויש להבין:
מה מייחד את ההתגלות בענן? מה מסמל הענן עבור משה עבד ה' ועבור העם, בניו של הקדוש-ברוך-הוא הצועדים במדבר?
סמל לעוצמה ומסתורין
כאשר שורר ערפל, אנחנו מתקשים לראות גם את המתרחש במרחק מה, ורואים בקושי את הסביבה הקרובה.
ערפל הוא ענן, מושג המכיל שורת מאפיינים ייחודיים. למשל, ענן מכיל בתוכו כמויות של מים, שהופכים לגשם הניתך ארצה בעוצמה. התנגשות של שני עננים זה בזה, יוצרת ברק מרהיב ורעם מאיים. ואילו עננים המלטפים את פסגתו של הר או גורד שחקים, הם מחזה מדהים ביופיו.
אם כן, ענן הוא מסתורין ועוצמה. ענן מסמל את כל מה שאנחנו לא, ובעצם את האין-סוף, את הבורא בכבודו ובעצמו. לכן כאשר הקדוש-ברוך-הוא בעצמו מתגלה במשכן, בהתגלות שאפילו משה רבינו לא יכול להכיל, הוא עושה זאת בדמות ענן.
ועם זאת, בתחילת החומש הבא, חומש "ויקרא", משה נקרא אל תוך המשכן והענן השורה עליו, והקדוש-ברוך-הוא מדבר אליו. האין-סוף בעצמו מתגלה לאדם, גם אם אדם נעלה, והאדם אינו מתבטל ממציאותו. אכן פלא מופלא.
ה'משה' שבכל אחד
גם התורה נמשלה לעננים, ככתוב: "ואשים דברי בפיך, ובצֵל ידי כיסיתיך"5, והתורה היא נציגת האין-סוף בעולם הזה. בכל אדם מישראל קיימת הארה ממשה רבינו6, כי חלקיק מנשמתו של משה, נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו, ומכאן הכוח להתבטל אל האין-סוף.
כיום, בהיעדרו של בית-המקדש, כאשר אנו נמצאים בגלות, הקדוש-ברוך-הוא בעצמו ממתין לכל אחד ואחת מאיתנו בתורה הקדושה, כפי שהמתין למשה בענן, וקורא לכל אחד ואחת מאיתנו להתקרב אליו, ובאמצעות לימוד תורתו, לדבר עמו פנים בפנים, כביכול, ולזכות לגילוי שכינה.