פרשה מיותרת?!
פרשת "פקודי" היא הפרשה החותמת את חומש "שמות". הפרשה מסכמת למעשה את רצף הפרשיות האחרונות של הספר, העוסקות במלאכת המשכן. משה רבינו, יחד עם אחיינו איתמר הכהן, ועם ראשי צוות הבנייה בצלאל ואהליאב, מנו את תרומות בני ישראל, סיכמו אותן ושייכו אותן לעבודות השונות שנעשו במשכן העדות.
אך בסופו של דבר, על עצם משמעותה של הפרשה, יש תמיהה גדולה, אותה מעלים רבים מפרשני המקרא1:
הרי פרשת "פקודי" שָׁבָה ומזכירה דברים שכבר פורטו בהרחבה בפרשיות "תרומה" ו"תצוה". אם כן, מדוע יש צורך בתיאור חוזר של כל הפרטים? הרי ניתן להסתפק בציון העובדה שבני ישראל ביצעו את המלאכה, ויצרו את המשכן ואת כל כליו כפי שנצטוו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא!
כל נשיא ואופיו
ביאור הנושא, נעוץ בעניין דומה בסוגיה אחרת.
בסיפור התורה על הקרבת קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן2, יש תיאור מפורט של קורבנו, מנחתו ותשורתו של כל אחד מנשיאי שנים-עשר השבטים למשכן העדות. למרות שקורבנות כל הנשיאים היו זהים לחלוטין, התורה מוצאת לנכון לחזור ולתאר את התהליך שתים-עשרה פעמים.
וגם בנושא זה, נשאלת אותה השאלה:
לשם מה לכפול את אותו הדבר שוב ושוב, בעוד שהיה ניתן לכתוב בקיצור, שכל הנשיאים הביאו קורבנות זהים?
ההסבר לכך הוא, שכל נשיא פעל באמצעות הקורבן שלו, והמשיך מלמעלה השפעות רוחניות שונות. לכן, למרות שמעשית, קורבנות כל הנשיאים תואמים במדויק, כיון שהנשיאים שונים האחד מרעהו באישיות ובעבודת ה' - היה צורך לפרט את קורבנו של כל אחד מהם מחדש, ולא ניתן לכלול את כולם יחד.
עבודה כפולה
זה גם ההסבר לכך שפרשת "פקודי" חוזרת ומתארת את אותם הדברים שכבר באו בפירוט ובהרחבה בפרשיות הקודמות. עבודת המשכן וכליו שנכתבה בפרשיות ההן, מתארת את הדברים כפי שנאמרו למשה רבינו מפי הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, ורומזת למשכן הרוחני - העבודה הנפשית האמורה להיעשות על-ידי בני ישראל, כחלק מהליך יציאת הנשמות ממ"ט שערי טומאת מצרים, אל הארץ "שרצתה לעשות רצון קונה"3.
פרשתנו, לעומת זאת, מתארת את עשיית המשכן הגשמי בפועל. ללמדנו, כי אַל לנו לשכוח שרצון ה' יתבצע בקיום מצוות מעשיות הלכה למעשה. וזו ההגשמה של הכוונה האלוקית בבריאת העולם: "נתאוה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים"4, בעולם הזה, התחתון. המשימה הזו מוטלת על כתפינו, ואנו סמוכים ובטוחים כי נשלים אותה, ובמהרה בימינו נבוא בשערי בית-המקדש השלישי.