תכנון ומימוש
פרשתנו ממשיכה את הפרשיות שלפניה, ועוסקת במלאכת המשכן. בפרשיות "תרומה-תצוה" ניתנו הציוויים באשר להקמתו, ואילו בפרשיות "ויקהל-פקודי" מסופר על ביצועם בפועל "כאשר ציוה ה' את משה"1.
בפתח הפרשה מופיע סיכום התרומות שהתקבלו מן העם לבניית המשכן, ולאחר מכן מתוארת הכנת בגדי הכהונה, עד הציץ המונח על מצחו של הכהן הגדול.
עם תום העבודה, הובאו כל כלי המשכן אל משה רבינו. משה הקים את המשכן, הציב את הכלים במקומם ומשח אותם, והלביש את אהרן ובניו בבגדי הכהונה. ביום הראשון של חודש ניסן, בשנה השנייה ליציאת מצרים, הגיע רגע השיא: ענן הכבוד, המסמל את נוכחותו של ה', ירד על משכן העדות.
תורת שלושת השלבים
יסוד גדול בעבודת ה' על-פי פנימיות התורה, קובע כי על-ידי 'אתערותא דלתתא' (התעוררות מלמטה) נמשכת 'אתערותא דלעילא' (התעוררות מלמעלה)2. כלומר, כל הארה רוחנית מתחילה מלמעלה. לאחר מכן, התעוררות ורצון בקִרבת ה' מצד האדם, מושכים התעוררות מלמעלה, להאיר על האדם ולקרב אותו אל הקדושה.
תהליך מסוג זה, היה ביציאת ישראל ממצרים. ההיחלצות ממעמקי הקליפה נבעה מהתעוררות אלוקית מלמעלה, ללא עבודה מצד בני-ישראל, בבחינת "מָשְׁכֵנִי אחריך"3. שלב זה ניתק אותם ממקור הטומאה, אך לא חולל שינוי במהותם. מיד לאחר מכן, החלו ימי ספירת העומר, שבהם עסקו בני-ישראל בתיקון וזיכוך המידות ב'אתערותא דלתתא'. וכאשר, בתום שבעה שבועות, השלימו את תיקון כל שבע המידות4, זכו לגילוי הנעלה ביותר ב'אתערותא דלעילא', במתן-תורה בהר סיני5.
בחסידות מוסבר6, כי 'משכני' נאמר בלשון יחיד, כי זהו גילוי מלמעלה המעורר את האהבה הטבעית לה' שבנפש האלוקית בלבד. אך תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה היא לברר ולזכך גם את הגוף ואת הנפש הבהמית. ולכן נאמר בהמשך הפסוק "נרוצה" - בלשון רבים: על-ידי עבודת הבירורים של ספירת העומר, גם הנפש הבהמית מתהפכת לאהוב את ה'7.
הנפש הבהמית אינה יודעת הליכה איטית: או שאינה נמשכת כלל לאלוקות, או שהיא נמשכת אליה בדרך של מרוצה. וכאשר היא נמשכת לאלוקות במרוצה, היא פועלת מרוצה גם בנפש האלוקית, שמצד עצמה משיכתה במדידה והגבלה. זהו "נרוצה" בלשון רבים - המרוצה היא גם בנפש הבהמית וגם בנפש האלוקית8.
הגשמת המטרה
גם סדר האירועים סביב עשיית המשכן והקמתו, תואם את רעיון שלושת השלבים. תחילה בא הציווי מצד הקדוש-ברוך-הוא - הארה מלמעלה, המעניקה לבני ישראל את הכוח להתקשר עם הבורא. בשלב הבא, נדרשת עבודה מצד בני-ישראל בבחינת 'אתערותא דלתתא' - בניית המשכן בפועל על כל דקדוקיו. ולאחר מכן, באה ההתגלות והשראת השכינה בבחינת 'אתערותא דלעילא'.
החיבור בין הרוחני והגשמי מגשים את מטרת בריאת העולם - גילוי כבוד ה' בעולם, שיתרחש בשלימות בביאת המשיח במהרה בימינו.
הצירוף חוזר על עצמו כ-30 פעמים בפרשתנו. ↩
זוהר, חלק א', דף קס"ד, עמוד א'. ↩
שיר השירים, פרק א', פסוק ד'. ↩
שבע המידות הן: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ↩
מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ח, חלק א', עמודים קכ"ז-קכ"ח. ↩
ראה ד"ה 'ויאמר לו יהונתן מחר חודש' תשכ"ב, סעיף ז' ('תורת מנחם', חלק ל"ג, עמ' 457). ↩
'ליקוטי תורה', פרשת ויקרא, דף ב', ד'. ↩
ד"ה 'וספרתם לכם', ל"ג בעומר תשי"א ('תורת מנחם', חלק ג', עמ' 63). ↩