דרשה
לשבת

גם וגם

המונחים "צדקה" ו"משפט" סותרים ומנוגדים. הנהגה באופן של צדקה מלמדת על השפעה של טוב וחסד. לעומת זאת, משפט יתאר את חוקי ההתנהלות הראויים והסדירים. אם תרצו: "הדין היבש" מול "הטוב והחסד".

במדרש¹ ובגמרא² מסופר שאברהם שילב את שני סוגי ההנהגות הללו יחד. כאשר הוא היה מארח אורחים, מאכילם ומשקם בהרחבה עצומה, ביקש מהם לחלוק כבוד לה' ולהודות "לא-ל עולם, שאכלנו משלו"³. האורחים שסירבו נאלצו לשלם לאברהם ממון רב, שהרי זכו לארוחה דשנה במדבר, וכך היו האנשים נאלצים להיענות לבקשת אברהם ולברך לקדוש-ברוך-הוא על המזון.

ערך בכפייה

בהשקפה ראשונה נשאלת שאלה פשוטה: מדוע הכריח אברהם את אורחיו לברך לה' על המזון? מהי התועלת בדבר, כאשר הוא נאמר בכפייה ומתוך שיקול אנוכי של הימנעות מתשלום גבוה על ארוחה? ואיזה פרסום לשמו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם מתרחש מסוג כזה של הנהגה? מילא כאשר מדובר ביהודי, יטען השואל, גם לברכה כזו יש ערך, כדברי הרמב"ם⁴הידועים על כך ש"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"⁵, שכל יהודי בפנימיותו חפץ לעשות את רצון קונו, אך מה העניין בכך כשהמדובר הוא בגוי?

מטרה אחת

בספר התניא⁶ מוסבר, שכאשר אדם "מבטש" את נפשו הבהמית בדברים קשים, הוא גורם בליבו ומוחו מהפך, ויוצר ביטול והכנעה בעצמו לקדושת נפשו האלוקית.

אותה הכנעה אפשרית גם אצל אדם שאיננו יהודי, גם לו יש אפשרות לצאת מהמצב השלילי בו הוא שקוע, ולהכניס את עצמו למצב של הכנעה וביטול בפני המציאות האלוקית⁷. על פי זה, אין ספק שיש תועלת ומשמעות ואף הפצת וקידוש שם ה', גם בברכה כפויה של גוי.

זוהי, אם כן, דרכו של אברהם אבינו, על אף היותו סמל ומייצג של מידת החסד, וחיפושו התמידי במשך כל ימי חייו להשפיע טוב לכל אדם שפגש. כאשר מדובר בקידוש שמו של ה' בעולם - הוא לא היסס, ונהג במידת המשפט והדין.

1. בראשית רבה, פרשה מ"ג, פיסקא ז'. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י', עמוד א'. ↩

3. תנחומא, פרשת לך לך, סימן י"ב. ↩

4. הלכות גירושין, פרק ב', הלכה כ'. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ו', עמוד ב'. ↩

6. ליקוטי אמרים, פרק כ"ט. ↩

7. ליקוטי שיחות, חלק ט"ו, פרשת וירא, שיחה ג'. ↩