ההיפך מהכנסת אורחים
התנהגות תושבי סדום ועמורה מהווה עד היום דוגמה להתדרדרות מוסרית של חברה: השחתת המידות, מעשי חמס וגזל, ונתינת דרור ליצרים הנחותים ביותר.
אנשי סדום נודעו בשנאתם לזרים, ונהגו קשות באורחים שעברו בעיר. וכך מתואר בספר הישר1: "ויעשו להם כל אנשי סדום ועמורה… מיטות בנויות ברחוב הערים… והיה כל איש אשר יבוא… והביאו אותו אל אחת מהמיטות ההן… והיה אם האיש ההוא קצר מהמיטה ההיא, ומשכוהו ששת האנשים ההם אלה מזה ואלה מזה… ואם יהיה האיש ההוא ארוך בקומה מהמיטה, ומשכוהו אלה מזה ואלה מזה, עד הגיע האיש ההוא לשערי מוות, והיה בצעקו אליהם, וענו אותו ואמרו לו: ככה ייעשה לאיש אשר יבוא בארצנו… ". עד כדי כך הגיעו אכזריותם ואטימות ליבם.
הקדוש-ברוך-הוא רואה את הנהגתם הנלוזה של הסדומיים, ו'יורד' לעיר בכדי לעשות עימהם דין: "ארדה נא ואראה הכצעקתה".
לכאורה, לא ברור בצעקה של מי מדובר. מפרשי התורה2 מביאים את סיפור זעקתה של הנערה המתואר בגמרא3 ובמדרש רבה4. אותה ריבה (נערה) נהגה בצדקה ונתנה פת לעני. כאשר גילו זאת תושבי העיר, הביאו אותה בפני השופטים, שפסקו שדינהּ יהיה במיתה משונה, משחו את כל גופה בדבש, ובאו הדבורים ועקצו אותה עד שמתה, ותעל צעקתה השמימה5.
ירידה רוחנית
בתורת החסידות מוסבר עניין ירידת הקדוש-ברוך-הוא לסדום: כדי שהכוח האלוקי הבלתי מוגבל יוכל להשפיע לנבראים מוגבלים, הוא עובר צמצומים רבים, וכל נברא מקבל את ההשפעה הראויה לו לפי שורשו הרוחני. זו הכוונה במושג 'ירידה' כלפי הקדוש-ברוך-הוא - דרגת 'דעת תחתון'. לדרגה זו יש התרשמות והתפעלות ממעשי האדם, כך שאם האדם עבר עבירה, עונשו מגיע באמצעות בחינה זו.
בהנהגה האלוקית קיימת עוד דרגה - 'דעת עליון'. אף שהכול גלוי וידוע לפני ה', בדרגה נעלית זו, שממנה מקור החסד והרחמים, ידיעת הרע אינה עושה כל רושם (וכמו שכתוב6: "אם חטאת - מה תפעל בו… אם צדקת - מה תתן לו"), ולכן גם העונש על החטאים אינו מגיע ממנה.
בשל כך, דרגת 'דעת עליון', יכולה להמתיק את כל הדינים, בבחינת "ורב חסד"7, מכיוון שאין בה כל הגבלות וצמצומים.
פגם מהותי
הדרך לזכות ולקבל את ההשפעה הרוחנית מדרגת 'דעת עליון', כרוכה בהנהגה של השפעת טוב וחסד לדלים ולנדכאים, כדברי הפסוק: "טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל"8, בחינת "טוב עין" רומזת לדרגת 'דעת עליון' שעליה נאמר: "עין ה' אל יראיו"9.
זה היה חטאם המרכזי של אנשי סדום: דווקא משום שהנהגתם עם האורחים והעניים הייתה כה מרושעת, הם התרחקו מלקבל השפעה מבחינת 'דעת עליון', ולכן נשפטו בידי ה' וקיבלו את עונשם.
ספר הישר (מהדורת ברלין תרפ"ג), פרשת וירא, עמוד ס"ב. ↩
רש"י, רבינו בחיי, ועוד. ↩
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט, עמוד ב'. ↩
בראשית רבה, פרשה מ"ט, פיסקא ו'. ↩
וראה ב'תורה אור', פרשת וירא (דף י"ד, ד', ושם, דף ט"ו, ב'-ג'-ד') הסבר על פי חסידות למשמעות המילה "הכצעקתה". ↩
איוב, פרק ל"ה, פסוקים ו'-ז'. ↩
ראה זוהר, חלק ג', דף קל"ג, עמוד ב' (באדרא רבא). וראה גם תניא, איגרת הקודש, סימן י'. ↩
משלי, פרק כ"ב, פסוק ט'. ↩
תהילים, פרק ל"ג, פסוק י"ח. ↩

