עמידה בניסיון
בפרשתנו אננו נחשפים לסיפור עקידת יצחק: הקדוש-ברוך-הוא מתגלה לאברהם ומורה לו לקחת את בנו יחידו, אשר נולד לו בגיל 99, לאחר שנים של ציפייה משותפת עם רעייתו שרה, ולהעלותו לקרבן.
מאורע עקידת יצחק, נחשב למופת של מסירות נפש, בו אברהם, היהודי הראשון, הפגין את דבֵיקותו בבורא העולם, ובכך זכה להבטחה שמימית בריבוי זרעו אשר יהיה "ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים"1.
בספר התניא2 מחדש האדמו"ר הזקן רעיון מעניין, לפיו עיקר הפלא והעניין בעמידת אברהם אבינו בנסיון העקידה, הוא בכך שאברהם השכים בבוקרו של המסע וביצע את כל הדברים הכרוכים ביציאה לדרך בזריזות מיוחדת, מה שהבליט לעין כל את שמחתו והתלהבותו במילוי הרצון האלוקי.
על אף המשמעות העצומה הגלומה במעשה הדרמטי - אברהם לא התלבט ולא פקפק בדברי ה' אלא עשה את רצונו בלב שלם לחלוטין.
קריאת הכיוון
ובניסוחו המרתק, כותב ומדגיש רבי שניאור זלמן באיגרת: "כי העקידה עצמה אינה נחשבה כל-כך לניסיון גדול לערך מעלת אברהם אבינו עליו השלום, בשגם כי ה' דיבר בו, "קח נא את בנך כו'"3, והרי כמה וכמה קדושים שמסרו נפשם על קדושת ה' גם כי לא דיבר ה' בם, רק שאברהם אבינו עליו השלום עשה זאת בזריזות נפלאה להראות שמחתו וחפצו".
כלומר, העובדה שאברהם עמד בניסיון לא מעוררת פליאה כה גדולה, שהרי צדיקים במשך כל הדורות השליכו חייהם מנגד על מנת לקדש את שם השם, ועיקר החידוש הוא בתנועה האמונית שביטא אברהם אבינו.
תנועה של אמונה ללא פשרות
לכאורה, לא מובנת בהסבר זה, ההוכחה מיהודים שמסרו נפשם במהלך הדורות, שהרי אברהם הוא המודל והסמל, ובכך העניק לצאצאיו את הכוח לעשות כמוהו?4
עונה על כך הרבי מליובאוויטש:5
אברהם אבינו כבר התמודד בניסיון דומה זה מכבר. באור כשדים נזרק אברהם לאש על דבר אמונתו בה', וביצע קידוש שמו של ה' בעולם, ואם כן, למצבו של אברהם בעת העקידה יש דמיון למצבם של אותם קדושים שמסרו את נפשם בכל הדורות.
משום כך מבאר ומחדש אדמו"ר הזקן, שעיקר מעלתו של אברהם אבינו בעת ביצוע העקידה היא השכמתו בשמחה וביצוע דבר ה' בשלימות נפשית מעוררת השתאות. זוהי אמונה ללא פשרות.