שלוש קבוצות שנים
פרשתנו נקראת "חיי שרה" על שם הקטע הפותח אותה, המסכם את חייה ופטירתה של שרה אימנו. התורה מפרטת את מספר שנות חייה של שרה, ואומרת שהיו "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". לכאורה, הניסוח מעורר תמיהה: מדוע במקום לכתוב "ויהיו חיי שרה, מאה עשרים ושבע שנים", התורה מחלקת את שנות חיי שרה לשלוש קבוצות נפרדות, ומוסיפה בסוף כל אחת את המילה 'שנה' או 'שנים'?
כל אות בתורה טומנת בחובה תוכן עמוק, ובוודאי שאין בתורה מילים מיותרות. ואם כן, מהי המשמעות של אריכות התיאור והניסוח המורכב?
מפרשי התורה1 מציעים הסברים שונים על כך, ואילו תורת החסידות מציעה מבט מעמיק ברובד הנסתר של חלוקת השנים לקבוצות.
אמונה שמתיישבת בהיגיון
לפי החסידות, הפסוק רומז לאופן השתלשלות ההשפעה האלוקית בעולם, ובמיוחד ב"עולם קטן זה האדם"2 - אצל כל אחד ואחת מאיתנו.
על כל יהודי מוטלת החובה ליצור בליבו רגשות של אהבת ה' ויראת ה', כנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך"3 ו"את ה' אלוקיך תירא"4. תהליך יצירת הרגשות הללו מורכב משלושה שלבים, הרמוזים בפסוק המסכם את ימי חייה ופועלה של שרה אימנו.
בנפש של כל אחד ואחת מאיתנו, יש עשרה כוחות. אלה הם המשאבים, התכונות והיכולות שקיימים בתוך תוכנו, כאשר כל כוח מעשרת הכוחות ממזג בתוכו את כל עשרת הכוחות, כולל אותם וכלול מהם. אם כן, מדובר למעשה במאה כוחות הרמוזים בקבוצת החלוקה הראשונה בפסוק - "מאה שנה".
המשימה שלנו היא להשתמש בכוחות העליונים הנמצאים בתוכנו, כדי להחדיר את רוח האמונה הקיימת בנשמתו של כל יהודי, לכלי השכל שהם החוכמה והבינה. שני כוחות אלה, שכל אחד מהם כלול מעשרה, הופכים את האמונה המופשטת למוחשית וקרובה - בזכות התבוננות, הרחבה והעמקה. שלב זה, המתרחש על ידי שני כוחות שהם למעשה עשרים, נרמז בקבוצת השנים השנייה - "עשרים שנה".
הכוח המניע
את התובנות השכליות, יש 'להוריד' לרגשות. וכוחות הרגש מתחלקים לשבע מידות, הרמוזות בפסוק בקבוצת השנים השלישית - "שבע שנים". הלב הוא הכוח שמניע אותנו. כשהאמונה מגיעה לרגש, היא נוכחת ובוערת במלוא עוצמתה, ומכאן קצרה הדרך לקיום המצוות בפועל.
שלימותה של שרה אימנו בכל שלושת התחומים של האמונה, השכל והרגש, מעוררת אותנו לגייס לעבודת ה' את כל כוחות נפשנו - מהאמונה ועד המעשה בפועל, בקיום המצוות בהידור ובחיות אמיתית.