לאן נעלם יוסף?
יוסף פותר את חלומו של פרעה, ובתוך כך הוא אומר: "בלעדָי, אלוקים יענה את שלום פרעה"1. ניסוח הדברים מעלה תמיהה: אין ספק שיוסף אכן נזקק לסייעתא דשמיא כדי למצוא את הפתרון המתאים לפרעה במיוחד, כמו גם להבדיל בין פרטים משמעותיים בחלום לכאלה שאינם. מצד שני, ליוסף הייתה גם מיומנות אישית לא מבוטלת בפתרון חלומות. אם כן, למה יוסף משתמש בביטוי "בלעדָי" שמשמעותו כי אין לו שום יד בעניין, והכל בא אך ורק מאת ה'?
סיוע חסר ערך
בתלמוד, במסכת שבת2, ישנו דיון לגבי דינם של שני אנשים שעשו יחד מלאכה האסורה בשבת (למשל, שניים שהעבירו ספסל יחדיו מהבית לרחוב, פעולה שנחשבת הוצאה מ'רשות היחיד' ל'רשות הרבים' ואסורה בשבת).
וההכרעה היא: "אמר מר: זה יכול וזה אינו יכול - דברי הכל חייב… אמר רב חסדא: זה שיכול". כלומר, אם אחד מהם היה מסוגל לעשות את המלאכה לבדו והשני לא היה יכול לעשותה לבדו, רק הראשון חייב. והסיבה לכך שהאחד חייב והשני פטור היא משום שהראשון היה עושה את המלאכה האסורה גם ללא עזרת השני, והשני שלא היה מסוגל לעשות זאת לבדו ורק "סייע" לראשון - פטור מעונש.
מכאן נלמד הכלל ההלכתי: "מסייע אין בו ממש". כלומר, המלאכה נקראת על שמו של זה שבלעדיו לא הייתה יוצאת אל הפועל, אבל מי שרק סייע - לא נחשב כמי שביצע את האיסור.
אלוקים, ורק הוא
גם דבריו של יוסף כאן, מבוססים על הכלל "מסייע אין בו ממש". הקדוש-ברוך-הוא הִנּוֹ כל יכול. ברצותו הוא מתגלה דרך חלומות ורמזים, וברצותו הוא מתגלה בנבואה ובדברים ברורים, אפילו לאומות העולם ומלכיהם.
הקדוש-ברוך-הוא סיבב את הדברים כך שיוסף יהיה השליח שלו לפרעה, כדי לפתור את חלומו. אך לאמיתו של דבר, הקדוש-ברוך-הוא לא היה זקוק ליוסף לשם כך, והיה יכול לעשות זאת בדרכים אחרות. לכן יוסף אומר: "בלעדָי". החלק שלי בעניין הוא, לכל היותר כ"מסייע", אבל הקדוש-ברוך-הוא היה מסתדר גם "בלעדָי". ולכן "אלוקים - ורק הוא - יענה את שלום פרעה".