דרשה
לשבת

תפילה או נבואה?

בפרשתנו מברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. ויש לעיין, מה טיבן של הברכות שבירך משה את ישראל? האם זו תפילה לקדוש-ברוך-הוא על ישראל? או אולי מדובר בהגדת עתידות ונבואה אֵילו ברכות עתידות לבוא על ישראל?

אם זו תפילה, מדוע לא אמר משה את הברכות דרך בקשה ותחנונים? ואם זו הגדת העתיד, לאיזו תועלת באה הנבואה הזו? הרי בפרשת 'כי-תבוא' כבר פירט משה את הברכות והקללות שעתידות לבוא על ישראל?

שלוש סוגי ברכות

להבהרת הדברים, יש להקדים כי יש שלוש סוגים של ברכות:

הסוג הראשון, הוא ברכה שהקדוש-ברוך-הוא מברך את האדם, וברוב טובו משפיע על האדם תוספת של טוב ושפע.

הסוג השני, הוא ברכה שהאדם מברך את הקדוש-ברוך-הוא. כמובן, לבורא יתברך אין שום חיסרון, והאדם לא יכול להוסיף לו דבר, ועל כן עניינה של ברכה זו הוא שבח והודיה לה'.

הסוג השלישי, הוא ברכה שהאדם מברך את זולתו. לכל אדם מחכה בשמים שפע רב, אלא שהאדם צריך להיות ראוי ומוכן לקבלו. כשאדם מברך את זולתו, הוא יוצר אצלו הכנה לקבלת השפע, והברכה היא גם תפילה לה' שישפיע על המתברך טוב ושפע¹.

ברכות שיתקיימו בוודאות

הברכות של משה, הן מהסוג השלישי. שפע רב מיועד לישראל, והוא מפורט בברכותיו של משה. ואולם, כדי שהשפע הזה יגיע לבני ישראל, עליהם להיות מוכנים לקבלת השפע. לשם כך מברך אותם משה, כדי ליצור אצלם מוּכנוּת לקבלת הברכות, וכך תוכלנה הברכות לחול על ראשם.

לכן אין כאן הגדת עתידות בעלמא, שהרי ללא ברכותיו של משה - הברכות לא יחולו. אך לאחר שבירך משה - אין ספק שהברכות יתקיימו. לכן משה לא מברך את בני ישראל בלשון בקשה ותחנונים אלא כגוזר, ומגיד מראשית אחרית².

1. ראה גם בדרשות לפרשת ‘תולדות’. ↩

2. על-פי ישעיהו, פרק מ”ו, פסוק י’. ↩