תפילה בשדה?
לאחר שקבר את שרה אשתו, אברהם אבינו שולח את עבדו אליעזר אל משפחת אחיו בארם נהריים, על מנת למצוא שם אישה ראויה לבנו יצחק. לאחר שאליעזר מוצא את הנערה המיועדת - רבקה, הוא יוצא אִתה לדרך. תוך שהם מתקרבים ליעד, החמה נוטה לשקוע והם נתקלים ביצחק אבינו שיצא לשדה "לשוח", כלומר להתפלל.
בתלמוד ובהלכה, מדובר בהרחבה על מעלת התפילה במקום המיוחד לכך - בית הכנסת. והתלמוד1 אף מצטט את דברי החכם אבא בנימין: "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת". יצחק אבינו בוודאי היה מודע לחשיבות התפילה בבית הכנסת, ונשאלת השאלה: מדוע יצחק בחר להתפלל בשדה? ומה המסר שהתורה מתכוונת להעביר לנו בסיפור העובדה שיצחק יצא לשדה הפתוח "לפנות ערב" כדי להתפלל?
יראת שמים כבסיס
יצחק אבינו עבד את ה' בקו היראה. לימוד תורה וקיום מצוות מתוך יראת שמים, מחבר את העשייה שלנו עם האמונה, והופך אותה לדבר חי, ולא מעשה טכני, מנותק וחסר חיים.
במסכת אבות2 נאמר: "אם אין יראה - אין חכמה". כלומר, גישה ללימוד תורה בלי יראת שמים וללא כוונה להתחבר על-ידי הלימוד ל"נותן התורה", לא רק שאינה משיגה את המטרה בלימוד תורה, אלא אף מקשה על הבנת ולימוד התורה כראוי.
להתכופף ולהאיר
השדה, הנמצא מחוץ למקום מושב בני האדם, מסמל את העולם שבחוץ ואת העשייה הגשמית. המשימה שלנו בעולם, היא מצד אחד - לחיות את מה שיצחק אבינו מייצג, ולעסוק בעבודת ה' מתוך יראת שמים, ומצד שני - לצאת לשׁוח, במשמעות של התכופפות אל מקום נמוך יותר במעלה, אותו מסמל השדה. כלומר, לקדש את העולם הגשמי הנחות, באמצעות העיסוק בתורה ומצוות.
דרכו המיוחדת של יצחק, באה לידי ביטוי בהנהגתו - "לשוח בשדה", שכן זו הדרך להשפיע על העולם ולא להיות מושפעים ממנו. פעולת היציאה אל השדה מתרחשת "לפנות ערב", לאחר שבמשך כל היום יצחק היה בבית הכנסת ובבית המדרש, שם הוא התפלל ולמד תורה. לאחר העיסוק הממושך בענייני הקדושה, הוא יוצא לעולם, מקום החושך, כדי לתקנו ולהאיר את האפלה הרוחנית ששוררת בו.
כאשר הולכים לאורו של יצחק, ומבצעים את ההתעסקות בענייני העולם בצורה כזו - מאירים גם את המקומות החשוכים והנחותים ביותר.