מבחן הקטורת

איך קורח ועדתו הסכימו?

קורח ועדתו פנו אל משה בטענות קשות: "רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'"¹. על כך ענה להם משה: "זֹאת עֲשׂוּ, קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת… וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ".

רק לאחר שמשה מגיב ומציע את עצתו למבחן הקטורת, הוא פונה אל בני לוי בתוכחה על כך שהם מבקשים שררה יותר מכפי שמגיע להם. ולכאורה, ההתנהלות של משה תמוהה: היה עליו תחילה להוכיח את עדת קורח על מחלוקתם, ורק לאחר מכן, אם לא ישמעו לו ולא יחזרו בהם, להציע להם לקיים מבחן.

תמיהה גדולה עוד יותר היא על קורח ועדתו, שהסכימו לערוך מבחן שכזה. הרי הם ראו אלו מופתים אדירים עשה משה ביציאת מצרים², הם גם ראו מה קרה לנדב ואביהוא שהקטירו אש זרה במשכן. אם כן, מדוע בכל זאת הסכימו לערוך מבחן שקרוב לוודאי יסתיים במותם? מה גם שאפילו אם יצדקו דבריהם, רק אחד מהם ייבחר לכהן גדול - והשאר ימותו!

יש כעס - אין תוכחה

שָנינו במשנה במסכת אבות³: "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַל תְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרְךָ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ". כאשר אדם שרוי בכעס ובתרעומת, הוא איננו קשוב לקבל תוכחה ולתקן את מעשיו. הרוצה להוכיח את חברו, צריך להמתין עד שכעסו ישכך וחברו יירגע. תוכחה בשעת כעס עלולה לפעול פעולה הפוכה, ורק להגביר את כעסו של המתרעם על כך שבכלל מעיזים להוכיח אותו.

משה ידע את לב העם, וידע שאין טעם להוכיחם בשעת כעסם, ולכן אמר להם: אין הדבר תלוי בי ולא בכם. נמתין למחר, והקדוש-ברוך-הוא יכריע עם מי הצדק⁴.

הטעות של מקטירי הקטורת

משה לא פירט לעם כיצד בדיוק יהיה המבחן, וגם הם בסכלותם לא טרחו לברר. הם שיערו כי תצא אש מן השמים, ותאכל את הקטורת של האדם שייבחר לכהן, וחשבו כי אם יעמדו מספיק קרוב זה לזה, יוכלו להראות כאילו האש ירדה על כולם ביחד.

מחשבה דומה חשבו נביאי הבעל, שעמדו מול אליהו הנביא בהר הכרמל⁵. אליהו הציע ששני הצדדים יבנו מזבח ויקרבו קורבנות, והמבחן יהיה אלו קורבנות יתקבלו, הקורבן של אליהו לקדוש-ברוך-הוא או הקורבן שלהם לבעל. נביאי הבעל וכל העם ענו: "טוֹב הַדָּבָר"⁶. הם חשבו להקים את המזבחות שלהם צמוד למזבחו של אליהו, וגם אם האש תרד בצד של אליהו, יוכלו לטעון שהאש בעצם ירדה גם על המזבח שלהם.

אליהו הֶעֱרִים על נביאי הבעל, ואמר: "בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשֹׁנָה כִּי אַתֶּם הָרַבִּים"⁷. כך, כאשר ירדה אש על קורבנו הוא עמד לבדו, ונביאי הבעל לא יכלו לטעון שהאש יורדת גם לצידם.

1. במדבר, פרק ט”ז, פסוק ג’. ↩

2. על פי ה’, כמובן. ↩

3. פרק ד’, משנה י”ח. ↩

4. בדומה לכך, פירש רש”י (על פסוק ה’ בדיבור-המתחיל “בוקר ויודַע”): “והוא היה מתכון לדחותם שמא יחזרו בהם”. כלומר, משה קיווה שכאשר הם יירגעו, הם יבינו את טעותם ויחזרו בהם. ↩

5. ראה מלכים-א’, פרק י”ח. ↩

6. שם, פסוק כ”ד. ↩

7. שם, פסוק כ”ה. ↩