המבחן הגדול ערב היציאה

לכל פרט יש סיבה

במצוות קורבן הפסח שנצטוו בני ישראל להקריב במצרים, יש שורה של הוראות והנחיות - הקורבן חייב להיות שׂה זכר ותמים. חובה לצלות את הקורבן על האש, ויש לאוכלו בחבורות. כולם חייבים באכילתו, ופרט לכל אלה - את דם השה יש למרוח על מזוזות¹ ומשקופי הבתים.

מה פשר כל הפרטים הללו? האם יש להם טעם וסיבה?

להיות ראויים להינצל

ערב היציאה מגלות מצרים. פרעה והמצריים כבר ספגו תשע מכות, והכל מוכן לגאולתם של ישראל. הקדוש-ברוך-הוא אפילו ביטל את הנהגת המזלות, כדי להוציא את ישראל ממצרים². ובכל זאת, דבר אחד חסר, ובלשון הנביא - "ואַת עֵרֹם ועריה"³. בני ישראל 'עירומים' ממצוות, ומזוהמים מהעבודה-זרה המצרית בה היו שקועים.

מזל טלה היה המזל ששלט במצרים⁴, והמצריים האמינו שאם יכבדו אותו ויעבדו אותו, הם יזכו לשפע ולברכה. בעקבות אדוניהם המצריים, גם בני ישראל עבדו את הטלה, והיו מניחים אותו בכניסה לבית - מעבר לדלת ולמזוזה.

כעת בני ישראל נדרשו למבחן אמונה. אם יעמדו במבחן ויוכיחו שהשליכו את אלֹהֵי מצרים מאחוריהם, הם יהיו ראויים להינצל ולצאת ממצרים.

ניסיון ושכרו בצידו

לכן נצטוו בני ישראל לקחת לקורבן פסח, שה כבשים או שה עיזים, זכר, תמים (שלם וללא מום) ויפה - אלֹהֵי המצרים במצבו האידיאלי. אותו צריכים כל בני ישראל כאחד לשחוט בפומבי. לאחר מכן, עליהם לצלות אותו על האש כדי שיהיה ריחו נודף, וכל המצריים יראו כיצד בני ישראל מבזים את אלֹהֵי מצרים.

חובה גם לצלות את השה כשהוא שלם - "רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ", וזאת כדי שאף אחד לא יטעה ויחשוב שהבשר הנצלה על האש הוא מסוג אחר, אולי תרנגול. והמבחן נערך לכל בני ישראל, ללא יוצא מן הכלל - כולם חייבים לאכול מקורבן הפסח, כי אף אחד לא יכול להתחמק מההכרעה באיזה אלוקים הוא בוחר.

את דם הקורבן, היה עליהם למרוח על מזוזות הבתים, בדיוק במקום שבו עמדו רק כמה חודשים קודם לכן תשמישי העבודה זרה.

אכן, זהו ניסיון לא פשוט, אך שכרו בצידו. "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ, מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם, וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן"⁵. - זהו השלב האחרון בדרך ליציאה ממצרים, ואם תעמדו בו ותוכיחו את אמונתכם בה', כבר למחרת תמצאו את עצמכם בני חורין, בפתחו של המסע לארץ ישראל.

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי"⁶.

1. כאן הכוונה לעמודים הזקוּפים משני צִדי הדלת. ↩

2. מומלץ לעיין גם בדרשה הקודמת. ↩

3. יחזקאל, פרק ט”ז, פסוק ז’. ↩

4. ראה גם בנושא זה בדרשה הקודמת. ↩

5. פרק י”ב, פסוק י”א. ↩

6. “מפני מה הקדים הקדוש-ברוך-הוא לקיחתו של [קורבן] פסח קודם שחיטתו ארבעה ימים, הרי הוא אומר (יחזקאל, פרק ט”ז, פסוק ו’): “ואעבור עליִך וגו’”. הגיעה שבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו, ולא היה בידם מצוות שיעסקו בהם כדי שייגָאלו, שנאמר (שם, פסוק ז’): “שדיים נכונו ושׂערֵך צִמֵּחַ ואַת עֵרֹם ועריה” - מן המצוות, ונתן להם הקדוש-ברוך-הוא שתי מצוות: מצות פסח ומצות מילה, שנאמר (שם, פסוק ו’): ‘וָאעבור עליִך וָאראֵך מתבוססת בדמיִך’”. (‘ילקוט שמעוני’ על ספר יחזקאל, פרק ט”ז). ↩