תיקון יסוד האש

מה יהיה עכשיו?

על נושא הקרבת קורבנות מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, מוסבר בחסידות¹ כי הבהמות באות מיסוד האש², אחד מארבעת יסודות הבריאה - אש, רוח, מים ועפר, ועבודת הקורבנות היא להעלות לקדושה את יסוד האש כפי שנמשך אל העולם בבהמה גשמית. לשם כך מעלים את הקורבנות על גבי המזבח, כדי שיסוד האש שבגשמיות יוכלל בשורשו ומקורו - יסוד האש שלמעלה. וזאת, על-ידי שריפת הקורבן באש שהייתה יורדת מהשמים ואוכלת את הקורבנות³.

ונשאלת השאלה:

כיצד מבררים ומעלים את יסוד האש שלמטה כיום, כשבית-המקדש אינו קיים, ואי אפשר להקריב קורבנות על גבי המזבח?

שינוי יעד התשוקות

אמרו חכמינו⁴: "תפילות כנגד קורבנות תיקנום". עבודת הקורבנות שהייתה בבית-המקדש מתבצעת כעת, בזמן הגלות, על-ידי התפילה, וכמו שכתוב: "ונשלמה פרים שפתינו"⁵. בעת התפילה, עלינו לברר ולתקן את הנפש הבהמית, ולגרום לה להשתוקק להתקרב גם היא לאלוקות, ולא להימשך אחרי הבלי העולם הזה. גם התשוקות הבוערות של הנפש הבהמית, באות מיסוד האש המסמלת חמימות והתלהבות. ולכן, כאשר האדם מברר ומעלה את יסוד האש שבנפשו, הדבר נחשב לו כנגד עבודת הקורבנות שהייתה בזמן בית-המקדש, ובכך הוא מברר ומעלה גם את יסוד האש הכללי.

בשילוב שני התנאים

כאמור, בעבודת הקורבנות בבית-המקדש לא הספיקה העובדה שהאדם הביא את הקורבן אל המזבח. בנוסף לכך, הייתה צריכה להיות האש שירדה מן השמים, כדי לאכול ולברר את הבהמה שהיא יסוד האש שלמטה. כך גם בזמננו. אין לאדם יכולת לעבוד את קונו בבירור כוח התאווה של הנפש הבהמית, ללא סיוע מיוחד לכך מלמעלה (וסיוע זה, הנקרא "לאִשַּׁי" - שהיא האש היורדת מלמעלה, נמשך על-ידי "לחמי"⁶ - על-ידי ה'אתערותא דלתתא' [התעוררות מלמטה] של האדם. כי על-ידי עבודת האדם ב'אתכפיא' - כפיית הנפש הבהמית שלא תתאווה לחומריות, הוא מעלה לקדושה את אש התאווה שבנפשו הבהמית, המכונה "אִשֶּׁה" - אש ה"א, והאש הופכת ל"אִשַּׁי" - אש יו"ד, אש הקדוּשה שלמעלה⁷). רק כאשר שני התנאים מתקיימים, ויש גם עבודה מצד האדם וגם סיוע מלמעלה, ה'קורבן' האישי הפנימי של האדם בעבודת התפילה, מתקבל בשמים ונעשה "ריח ניחוחי"⁸ לפני השכינה - נחת-רוח לקדוש-ברוך-הוא, כביכול, הגורמת לכך שהשכינה תשרה בעולם.

1. לפי 'ליקוטי תורה', פרשת פנחס, דף ע"ה, ד', ואילך. ↩

2. ראה זוהר, חלק ג', דף רל"ד, עמוד ב'. וראה זוהר, חלק ב', דף כ"ד, עמוד א'. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"א, עמוד ב'. ↩

4. לפי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד ב'. ↩

5. הושע, פרק י"ד, פסוק ג'. ↩

6. ראה גם בדרשה הקודמת. ↩

7. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת פנחס, דף ע"ו, א' (וראה שם, דף ע"ז, ב'). ↩

8. ראה 'ליקוטי תורה' (שבהערה 14), ש'ריח' עניינו העלאה מלמטה למעלה, ו'ניחוחי' הוא הורדה מלמעלה למטה ('ניחוח' מלשון 'נחות דרגא' [ירידת מדרגה], שהרי ההמשכה האלוקית מלמעלה למטה היא בבחינת ירידה כביכול), וגם 'ניחוח' מלשון מנוחה ונחת רוח, כמו שפירשו חכמינו (ראה רש"י, ויקרא, פרק א', פסוק ט'): "ניחוח -נחת רוח לפניי, שאמרתי ונעשה רצוני" - שזהו עניין של עלייה, ושני הפירושים עולים בקנה אחד, כי ירידה זו היא בחינת ירידת אש שלמעלה, אש יו"ד, המשכת בחינת 'סובב כל עלמין', שהיא ירידת והמשכת בחינת הרצון העליון, שלמעלה מבחינת החוכמה. (עיין שם. וראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת כי תצא, דף ל"ה, ג'). ↩