מדוע מנו ללא שקלים?
בפרשת כי-תשא מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'"1. ורש"י מפרש: "כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מניינם". וזאת, למה? "שהמניין שולט בו עין-הרע".
כלומר, כאשר מונים את מספרם של בני אדם, הדבר עלול לעורר עין-הרע ולגרום מגיפה, חלילה. לכן אסור למנות את האנשים עצמם, והפתרון שנותן הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו, למניין בני ישראל - שכל אחד יתרום מחצית השקל, ומשה ימנה את חצאי השקלים.
לפי זה קשה:
אם כן, מדוע בפרשתנו מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה לעשות את ההיפך, למנות את בני ישראל עצמם, ככתוב "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם"? למה כאן לא חוששים לעין-הרע ולא עורכים גם את המִפקד הזה על-ידי נתינת מחצית השקל, כמו בפרשת כי-תשא?
עצה טובה
ההסבר הוא, שלא כל מניין חייב להיעשות על ידי תרומת מחצית השקל, ולא כל תרומה חייבת להיעשות על ידי מניין. תרומת מחצית השקל, הייתה מעין עצה טובה שהשיא הקדוש-ברוך-הוא למשה. וכאילו נאמר למשה - כשתרצה למנות את העם, תוכל למנות אותם על-ידי-זה שכל אחד מהם יתרום מחצית השקל לבניית המשכן.
מחציות השקל, שימשו לבניית אדני המשכן. בעוד שכל שאר התרומות למשכן היו תרומות שבני ישראל נתנו מרצונם הטוב, ולא כמילוי חובה, נתינת מחצית השקל הייתה חובה. תרומה זו גם פתרה את בעיית המחסור בכסף לאדני המשכן, וגם את הבעיה כיצד לספור את העם.
"שלוחי מצוה אינן ניזוקין"
כל זה נכון במניין שמנה משה את ישראל מדעתו. ואילו המניין בו מדובר כאן, בפרשת 'במדבר', היה ציווי של הקדוש-ברוך-הוא, ולא יעלה על הדעת שעין הרע תשלוט בעם ישראל, ותגרום לו נזק בגלל קיום ציווי של הקדוש-ברוך-הוא, שכן "שלוחי מצוה אינן ניזוקין"2. לכן נאמר כאן שמניין זה יהיה "בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם". הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה: הפעם אתה רשאי למנות איש איש בשמו, מבלי כל חשש לעין הרע.

