למה המספרים מופיעים פעמיים?
בפתח פרשתנו, פרשת במדבר, מדובר על מניין בני ישראל, והתורה מפרטת כמה אנשים "יוצאי צבא" מנה כל אחד מהשבטים. לאחר מכן, מדובר על הצורה בה הסתדרו בני ישראל בהיותם במדבר, בארבעה 'דגלים' של שלושה שבטים כל אחד. וכאן, בתיאור מסע המחנות, התורה חוזרת ומפרטת פעם נוספת כמה 'פקודים' מנה כל שבט ושבט.
ונשאלת השאלה: לשם מה חוזרת התורה פעמיים על מספר יוצאי הצבא?
איך הגיע דן לסוף?
כאמור, במסע המחנות נֶחְלַק מחנה ישראל לארבעה דגלים, שחנו סביב שבט לוי ומשכן ה' שהיו במרכז. במזרח, שהיה החלק הקדמי של מחנה ישראל, נסע דגל מחנה יהודה, שכלל גם את שבט יששכר ושבט זבולון. מדרום, נסע דגל מחנה ראובן שכלל גם את שמעון וגד. במערב, היה דגל מחנה אפרים ועִמו מנשה ובנימין. ובצפון, נסע דגל מחנה דן ועִמו נפתלי ואשר.
בפרשת בהעלותך1 נאמר, שדגל מחנה דן היה נוסע בסוף מחנה ישראל, והיה ה"מאסף לכל המחנות".
ועל כך נשאלת השאלה: הרי בני ישראל נסעו ממצרים לארץ ישראל לכיוון מזרח, כאשר דגל מחנה יהודה צועד בראש, ואילו דגל מחנה דן חנה בצפון משמאל למשכן ולא במערב. אם כן, מדוע נאמר שדן היה בסוף המחנה?
לשאלה זו ניתנו שני תירוצים2. התירוץ הראשון הוא, שבמהלך מסע המחנות חל שינוי במבנה בו הלכו בני ישראל, והפך להיות כעין קורה. כלומר, הריבוע הפך למעשה לטור ארוך. במבנה הזה, דגל מחנה דן עבר לאחור לצד מערב, והלך בסוף מחנה ישראל. על פי התירוץ השני, דגל מחנה דן היה מרובה באוכלוסין במידה כזו, שמחנהו התפרס גם לכיוון מערב ועקף את דגל מחנה אפרים, כך שלמעשה אנשי שבט דן הלכו אחרונים.
המענה לחשש מתקיפה
לפי-זה יש לומר, שהתורה חוזרת על מניינם של השבטים בהקשר זה של דגלי המחנות, כיוון שהוא הסיבה לסדר ההליכה של בני ישראל בצורה כזו. בני ישראל הולכים לקראת כיבוש הארץ, ובדרך אורבות להם סכנות רבות. עמלק, הפלישתים ושאר עמי הארץ, יודעים שפניהם של בני ישראל מועדות לכיבוש הארץ - ורוצים לפגוע בהם.
לכן, דגל מחנה יהודה שהיה הגדול שבמחנות, הלך בראש המחנה, כדי להיות מוכן לקדם כל אויב שינסה לתקוף את ישראל ולפגוע בהם מלפנים. בנוסף, מכיוון שקיים חשש שאויב ינסה להפתיע מאחור, כפי שעשה עמלק ברפידים, לכן נמצא בסוף המחנה הדגל השני בגודלו, דגל מחנה דן. לעומת החשש מפני תקיפה מלפנים ומאחור, החשש מתקיפה מן הצדדים הוא פחות סביר. לכן משני הצדדים, צפון ודרום, חנו שני דגלי המחנות הקטנים יותר - דגל מחנה ראובן, ודגל מחנה אפרים3.
ככתוב: "וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת" (פרק י’, פסוק כ”ה). ↩
ראה תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ה’, הלכה א’. ↩
בנוסף, יהודה ודן היו השבטים היותר גיבורים שבישראל. על יהודה נאמר: “יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ" (בראשית, פרק מ”ט, פסוק ח’) ועל דן נאמר: “יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח. הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (שם, שם, פסוק י”ז) ולכן הם אלו שהלכו בראש המחנה ובסופו. ↩

