דרשה
לשבת

מדוע נמנעה מפרעה הבחירה?

הקדוש-ברוך-הוא שלח את משה רבינו לדרוש מפרעה להוציא את בני ישראל ממצרים, וגילה לו מראש שפרעה עתיד לסרב, ככתוב: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה".

קולמוסים רבים נשברו כדי להבין את פשר הדברים: עקרון הבחירה החופשית קובע, שכל אדם יכול לבחור בין טוב לרע, והבחירות שלו הן באחריותו המלאה. אם כן, מהי משמעות העובדה שהקדוש-ברוך-הוא יקשה ויכביד את לב פרעה וימנע ממנו את האפשרות לבחור בטוב?

יתירה מכך, כיצד אפשר להעניש את פרעה על חטאים שחטא שלא באשמתו ולא בבחירתו?

התשובה של הרמב"ם

התשובה המוכרת ביותר, כנראה, היא זו של הרמב"ם: "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שייתן הדין לפני דיין האמת [לפני ה'], שיהא הפֵּרָעוֹן מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו - שמונעין ממנו התשובה, ואין מניחין לו רשות לשוב מרִשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו…¹, כלומר, לפעמים, לאחר שאדם חטא בחטאים חמורים, גזר-דינו כבר מוכרע בשמים. וכחלק מעונשו, הקדוש-ברוך-הוא מונע ממנו לשוב בתשובה, וזאת כדי שימות וייתן את הדין על חטאיו.

אלא שההסבר של הרמב"ם תמוה, שכן הרמב"ם עצמו אומר במקום אחר: "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעולם הבא, כשמת בלא תשובה, אבל אם שב מרִשעו ומת והוא בעל-תשובה - הרי זה מבני העולם הבא, שאין לך דבר שעומד בפני התשובה". וכך נאמר במקור בתלמוד² "ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירים לו שוב רשעו". אם כן, ברור שגם לרשע גמור שעבר עבירות חמורות ביותר יש תקווה, וכל עוד יש נשמת חיים באפו, הוא יכול לתקן את מעשיו ולשוב בתשובה שלימה. אם כן, הקושיה במקומה עומדת: מדוע הכביד הקדוש-ברוך-הוא את ליבו של פרעה, ומנע ממנו את הבחירה החופשית?

קל וחומר מפרעה

ההסבר לכך הוא, שלמעשה הקדוש-ברוך-הוא אכן לא שלל את הבחירה החופשית של פרעה, ובכל שָׁלָב פרעה יכול היה לשנות את מעשיו ולשוב בתשובה. והמשמעות של הכבדַת לב פרעה היא, שהמכות ניחתו על מצרים בצורה כזאת ששכנעו את פרעה לא לשחרר את ישראל. וכך סיבב הקדוש-ברוך-הוא את האירועים: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" - דווקא ריבוי האותות והמופתים חיזק את לב פרעה. פרעה והמצרים סבלו ממכות רבות, אבל אף אחת מהן לא נמשכה זמן רב, עקב ההבטחות של פרעה לשחרר את ישראל. וכך, בכל פעם שאחת המכות נפסקה וירדה מעל מצרים, פרעה אמר לעצמו - הנה, המכות של אלוקֵי היהודים לא מחזיקות מעמד זמן רב, ואולי יש לי עוד סיכוי לנַצח. על כך נאמר: "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה". ובעקבות כך - "וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה".

ואם בפני פרעה הרשע הייתה דלת התשובה פתוחה תמיד, קל וחומר שכך הם פני הדברים אצלנו, בני ישראל. גם אם מישהו הידרדר למצב רוחני נחות ביותר, תמיד הקדוש-ברוך-הוא מותיר בידו את הבחירה החופשית, ומצפה שישוב אליו, ככתוב³: ועד יום מותו תחכה לו, אם ישוב - מיד תקבלוֹ".

1. כך מובא ברמב"ם שלפנינו. ובכתוב מופיעים פסוקים אלו: "ואני אחזק את לבו" (שמות, פרק ד', פסוק כ"א). "ואני אקשה את לב פרעה" (שם, פרק ז', פסוק ג'). "וחִזקתי את לב פרעה" (שם, פרק י"ד, פסוק ד'). וראה ספר המדע להרמב"ם (ירושלים תשכ"ד) בשינויי נוסחאות (על-פי ליקוטי שיחות, חלק ל”ו, עמ’ 34, הערה 25). ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ’, עמוד ב’. ↩

3. יחזקאל, פרק י”ח, פסוק ל”ב. ↩