דרשה
לשבת

מה טוב בהתנכרות?

שבט לוי מקבל ממשה רבנו ברכה ארוכה ומפורטת, כיָאֶה לשבט הכוהנים והלויים. אחד הדברים בהם משבח משה את בני שבט לוי, הוא: "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, ואת אחיו לא הכיר, ואת בניו לא ידע וגו'"¹. ונשאלת השאלה: מה השבח בכך שבני שבט לוי מתנכרים להוריהם ולבני משפחתם, ומתנהגים כאילו אינם מכירים אותם?

החסידות והענווה של אהרן

ההסבר הוא, כי הדברים הם חלק ממארג בן שלושה חלקים, של שלוש מעלות ייחודיות של שבט לוי, אותן מונה משה בברכתו. והתשובה לשאלה, זו המעלה השנייה שלהם, כדלהלן.

המעלה הראשונה, היא מדרֵגת הנבואה ורוח-הקודש שהייתה לכהן הגדול שנשא את החושן, ובו 'האורים והתומים'. דרגת 'האורים והתומים' הייתה גבוהה ממדרגתו של נביא רגיל. לעומת הנביא שקיבל נבואה רק מדי פעם, ב'אורים ותומים' יכלו ישראל לשאול ולקבל תשובה מאת ה' בכל עת.

ואולם הדבר היה כרוך בשלושה תנאים:

בשואל - שיהיה מלך או אב-בית-הדין הגדול, או מי שהציבור צריך לו. בשאלה עצמה - שתהיה בנושא כללי הנוגע לכל העם, ולא לאדם פרטי בלבד. ובנשאל - שיהיה דווקא הכהן הגדול שרוח-הקודש שורה עליו.

בני שבט לוי יועדו לכהונה וללְוִיָה, אך הנבואה לא יועדה דווקא אליהם. אמרו חכמינו זיכרונם לברכה²: "מפני מה זכה אהרן למדרגת הנבואה ב'אורים ותומים'? ואמר רבי שמלאי, בשכר 'וְרָאֲךָ ושמח בלִבו'³, זכה לחושן המשפט על ליבו". כאשר משה שב ממדיין, ובפיו הבשורה שנשלח לגאול את בני ישראל, לא עלה בלב אהרן קמצוץ של מחשבת החמצה או קנאה, אלא "וראך ושמח בלִבו". אהרן היה אחיו הגדול של משה, ואף קדם לו בנבואה. ועם זאת, כל מה שהיה בליבו כאשר אחיו הצעיר נבחר למנהיג וגואל העם, היה שמחה בלבד. לכן, 'מידה כנגד מידה' כנגד ענוותנותו, זכה אהרן שהוא ובניו הכוהנים יישאו את ה'אורים ותומים' על ליבם, ורק באמצעותם יוכלו לשאול בהם. זהו שאמר משה בברכתו לשבט לוי "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ"⁴. בזכות חסידותו של אהרן, זכה שבט לוי למדרגת הנבואה, אף-על-פי שלא הייתה מיוחדת דווקא לו.

שופטים בצדק ומשרתים בקודש

המעלה השנייה שֶׁמּוֹנֶה משה בשבט לוי, היא תפקידם של בני לוי להיות מפיצי תורה ומורי משפט-צדק. משה משבח את בני שבט לוי, בכך שכאשר הם יושבים לדון במשפט, הם נוהגים כאילו אינם מכירים את הצדדים. וסיבת הדבר, איננה אכזריות או אדישות חלילה, אלא "כי שמרו אִמְרָתֶךָ, וברִיתְךָ ינצורו"⁵. בני שבט לוי מתגברים על הנטייה הטבעית לאדם להטות את המשפט לטובת הצד הקרוב והמוּכָּר. מתנהגים למוּכרים כאילו אינם מכירים אותם, ולגבי קרוביהם הם פוסלים את עצמם לדון.

המעלה השלישית של שבט לוי, נוגעת להיותם העובדים במקדש והמשרתים בקודש - "ישימו קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ, וְכָלִיל על מִזְבְּחֶךָ"⁶. "ישימו קטורה באפך" זו הקטורת, "וכליל על מזבחך" זה קורבן העולה, שנשרף כליל על גבי המזבח.

1. דברים, פרק ל”ג, פסוק ט’. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל”ט, עמוד א’. ↩

3. שמות, פרק ד’, פסוק י”ד. ↩

4. פרק ל”ג, פסוק ח’. ↩

5. שם, שם. ↩

6. שם, פסוק י’. ↩