דרשה
לשבת

היכן יציאת מצרים ומתן-תורה?

החלק השני של 'שירת האזינו' (פסוקים ו'-י"ד) עוסק בחסדים שגמל הקדוש-ברוך-הוא עִם ישראל. בפסוקים אלה, נזכרת בריאת העולם - " זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם"¹, הדרך בה הוליך הקדוש-ברוך-הוא את ישראל במדבר - "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר"², ונתינת הארץ המובטחת - "… יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ, יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ"³.

לפי פשט הפסוקים, נראה ששני אירועים מהותיים וחשובים "נשכחו" מן השירה - יציאת מצרים וקבלת התורה. ונשאלת השאלה: איך ייתכן ששני אירועים כל-כך גדולים כאלו, לא מוזכרים כחסד ה' עלינו?

מצרים כמדבר

ההסבר הוא, שהפסוק "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר" איננו מְדַבֵּר על המִדבָּר כפשוטו. כוונת הפסוק, למדבר במובן הרוחני. שכן, יש הבדלים בין המקומות השונים בעולם ברמת הקדושה. ארץ ישראל היא ארץ שמוכנה יותר משאר הארצות לדבֵיקות בה', ובארץ ישראל עצמה, להר המוריה יש מוּכנוּת וסגולה מיוחדת גבוהה עוד יותר.

לעומת זאת, ארץ מצרים היא ההיפך הגמור. ארץ מצרים מלאה גילולים ועבודה זרה, ויש בה הפרעות ומניעות לַיכולת לדבוק בקדוש-ברוך-הוא. בפסוק "ימצאהו בארץ מדבר", 'שירת האזינו' אומרת כי למרות המדבר הרוחני בו היינו שרויים במצרים, הקדוש-ברוך-הוא הוציא אותנו משם ונתן לנו את תורתו.

לפי זה, מתפרשׁות המילים "יְסֹבֲבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ, יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ"⁴ כך: יסובבנהו - בהשגחתו, יבוננהו - בתורתו ובמצוותיו, יצרנהו כאישון עינו - יגן עלינו מן האויבים ומפִּגעי המדבר, כמו שיצר הקדוש-ברוך-הוא את עיניו של האדם בחוכמה וברא לו עפעפיים כדי להגן על עיניו מפני גורם זר שעלול לחדור אליהן מבחוץ.

משל הנשר וארבע הטובות

בפסוק הבא, מתוארת הגאולה ממצרים במשל הנשר. ארבע טובות עושה הנשר עם גוזליו, וכנגדן בנמשל, ארבע טובות עשה הקדוש-ברוך-הוא עִם ישראל.

הראשונה: " כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ"⁵ - כאשר הנשר מגיע לקן, הוא מצפצף ומעיר את גוזליו כדי שלא ייבהלו ויחשבו שמדובר בעוף זר. כך לפני גאולת מצרים, שלח לנו הקדוש-ברוך-הוא את משה ואהרן, כדי להעירנו ולהודיענו שאנו עומדים להיגאל. הטובה השנייה היא: " עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף" - הנשר אינו מגיע לקן בבת-אחת שמא יפגע בגוזליו, אלא מרחף מעט מעליהם, נוגע ולא נוגע⁶. כך הקדוש-ברוך-הוא לא נתן לנו מיד את התורה באותות ובמופתים, אלא גאל אותנו ממצרים לאט לאט בשובה ובנחת, עד שהביא אותנו למעמד הר סיני. החסד השלישי שעושה הנשר עם גוזליו הוא: "יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ" - לא "יקחם" אלא "יקחהו", את הקן. כאשר הנשר מעביר את גוזליו, הוא לא מעביר אותם בנפרד, אלא יחד עם כל הקן⁷. כך הקדוש-ברוך-הוא גאל אותנו ממצרים עם כל רכושנו, צאננו ובקרנו.

הטובה האחרונה היא: "יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" - הנשר נושא את גוזליו על כנפיו, וכך מגן עליהם מפני טורפים. כך הקדוש-ברוך-הוא הקיף אותנו בענני הכבוד, והגן עלינו מפני מצרים ומפני עמלק. ונמצא, שהחסדים של ה' עלינו, יציאת מצרים ומתן תורה, מרומזים בפסוקים אלו.

1. דברים, פרק ל”ב, פסוק ז’. ↩

2. שם, פסוק י’. ↩

3. שם, פסוקים ח’ - ט’. ↩

4. שם, פסוק י’. ↩

5. פרק ל”ב, פסוק י”א. ↩

6. ראה רש”י כאן. ↩

7. בדומה לכך פירש גם הרלב”ג כאן (דיבור-המתחיל “הנה כמו הנשר”). ↩