ארץ שרופה כסדום ועמורה
בפרשתנו, כורת משה רבנו ברית עם בני ישראל, לפני הכניסה לארץ. בברית זו, משה מְצַוֶּה אותם לשמור את כל מצוות ה', ומתאר בצורה מפורטת מה יעלה בגורל מי שיעבור על דברי התורה.
בין הדברים, מוסר משה תיאור ציורי, מה עלול לקרות בעתיד הרחוק, בדור העתיד לעבור בארץ החרֵבה, אשר כולה שריפת גופרית ומלח, כמהפכת סדום ועמורה1.
מה יאמרו בניכם?
בימים ההם, יגיע לארץ 'הדור האחרון', הכולל את 'בניכם אשר יקומו מאחריכם' ו'הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה'. ובראותם את מכות הארץ ותחלואיה, הם 'יאמרו' דבר מה.
הכתוב לא מתאר כאן מה הם עתידים לומר.
רק בפסוקים הבאים2 חוזרים לאמירת 'הדור האחרון', וכך נאמר: "וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת, מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתָם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".
ונשאלת השאלה:
כאן מופיעה רק אמירת 'הנכרי אשר יבוא', שהיא אמירת 'כל הגויים' שנזכרה קודם לכן, אך מה אומרים בני ישראל? מדוע לא נזכרה בפסוק גם אמירתם של 'בניכם אשר יקומו מאחריכם'?
לא מונולוג, דיאלוג
ויש לבאר, שמשה רבנו מתאר דו-שיח שיתרחש בדור האחרון, בין צאצאי בני ישראל לנכרי.
וכך יתבאר הפסוק: "ואמרו כל הגוים", וישאלו בדור ההוא את צאצאי בני ישראל, "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת?" ויענו להם בני-ישראל שבאותו הדור, ולכן מופיעה בפסוק שוב המילה "ואמרו", כי זו הסיבה - "על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם".
כלומר, אין אלו המשך דברי הנכרי, אלא תשובת בני ישראל, המסַפרים לגויים, כי אלו הן הסיבות הנגלות להם ולבניהם עד עולם3 למעשי ה', באופן "שלא יישָכחו מפינו, כדי שנזכור מאוד [היטב] לעשות את כל דברי התורה הזאת"4.