למה 'לכם' בשמיני עצרת?
לגבי חג שמיני-עצרת ושמחת-תורה, נאמר בתורה: "עצרת תהיה לכם".
ויש להבין: מהי המשמעות של "לכם" בהקשר זה, ומהי הסיבה שהתורה בוחרת להדגיש זאת דווקא בחג הזה?
בתלמוד1 מובאת דרשתו של רבי יהושע: "כתוב אחד אומר 'עצרת לה' אלוקיך'2, וכתוב אחד אומר3 'עצרת תהיה לכם' (כיצד מיושבת הסתירה? אלא) חלקהו, חציו לה' וחציו לכם".
כלומר, בכל אחד מהחגים יש לחלק את היום כך שחלק ממנו יהיה לה' בעיסוק בתורה ובתפילה, וחלק ממנו יהיה "לכם" - באכילה ושתייה, כדי שגם הגוף הגשמי ייהנה וישמח בשמחת יום-טוב.
הארת העצמוּת
ההארה האלוקית שנמשכת לעולם ביום שמיני עצרת, נעלית יותר מכל ההארות הנמשכות לעולם במהלך חגי תשרי שקדמו לו. הדבר מתבטא גם בכך שביום זה (בארץ ישראל) חל חג שמחת-תורה. שמחה מיוחדת זו, לא מתבטאת בסיומי מסכתות או בשיעורי תורה עמוקים, שבהם יש הבדלים בין אדם לאדם. השמחה של שמחת-תורה מקבלת ביטוי בריקודים ברגליים, דבר שבו האיש הפשוט ביותר והלמדן הגדול ביותר שווים. ולכן הריקודים הם עם ספרי-תורה סגורים ועטופים במעיל4.
כל זה מלמד, שההתאחדות של בני ישראל עם התורה ביום זה, היא עם עצמיות התורה5, כפי שהיא אצל הקדוש-ברוך-הוא "נותן התורה" בכבודו ובעצמו. ובתמצית, האור האלוקי הנמשך בשמיני עצרת הוא האור של עצמוּת האלוקות6.
יראה מתמשכת
כאשר המלך בעצמו מתקרב לאדם, מתעוררת בלב האדם יראה עצומה מפני כבודו של המלך. על-אחת-כמה-וכמה כאשר מדובר במלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא. ההתגלות של עצמוּת האלוקות לבני ישראל בשמיני עצרת7, מעוררת בלבבות של עם ישראל יראה עצומה מפני ה'.
וזוהי המשמעות הפנימית של ציווי התורה "עצרת תהיה לכם" - שהיראה וקבלת עול מלכות שמים שמתעוררת בלבבות בני ישראל ביום שמיני עצרת תיקבע בחוזקה ובפנימיוּת בלבבותיהם, ותמשיך ותהיה "לכם" גם בשאר ימות השנה כולה8.
בחסידות מבואר, כי 'עצרת' מלשון עכבה והמְתנה9, ולכן השמחה בשמיני עצרת אינה בבחינת גילוי והתפשטות, והיא מכוסה ביראה ובביטול, בבחינת "וגילוּ ברעדה"10. השמחה ביום זה צריכה להיות מתוך קבלת עול מלכות שמים, ולא בהתפרצות יתֵירה11.
נסיים בפתגם מתוך לוח "היום יום" לשמיני עצרת (כ"ב תשרי):
עניינם של שמיני עצרת ושמחת-תורה, הוא עניין השמחה. שמיני עצרת וראש השנה משתווים בכמה עניני כוונות וייחודים עליונים, אלא שבראש השנה הם בעניין העלייה [מלמטה למעלה], ובשמיני עצרת הם בעניין ההמשכה [מלמעלה למטה]. בראש השנה - העבודה בתחנונים, בהכנעה ובמרירות עצומה, ובשמיני עצרת - העבודה היא בקו השמחה.
תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח, עמוד ב'. ↩
דברים, פרק ט"ז, פסוק ח'. ↩
במדבר, פרק כ"ט, פסוק ל"ה. ↩
ראה מאמר דיבור-המתחיל "להבין ענין שמחת תורה" תשל"ח. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת וזאת הברכה, דף צ"ד, ד'. ↩
ראה גם מאמר דיבור-המתחיל "להבין עניין שמחת תורה" תשי"ב. ↩
ראה זוהר, חלק א', דף ס"ד, עמוד א'-ב'. ↩
ראה גם 'ליקוטי תורה', פרשת וזאת הברכה, דף צ"ד, ד'. ↩
ראה שופטים פרק י"ג, פסוק ט"ו. ↩
תהילים, פרק ב', פסוק י"א. וראה 'ליקוטי תורה', דרושים לשמיני עצרת, דף פ"ב, ד'. ↩
המשך 'יום טוב של ראש השנה תרס"ו' (לאדמו"ר הרש"ב) [מהדורת תשע"א], עמוד תצ"ט. ↩

