עוד ברכות
לאחר שבלעם מברך את עם ישראל במקום לקללם, ולאחר שבלק מלך מואב נרגע מעט מזעמו, הוא מחליט לנסות שנית. בלעם נלקח אל מקום בו הוא לא יוכל לראות את כל העם, אלא רק את "אפס קצהו"1, כדי שלא יתלהב יותר מדי… אך גם זה לא עוזר לבלק, וברגע שבלעם נעמד כדי לקלל, דבר ה' נכנס בפיו ושוב הברכות מתחילות לזרום. בלעם מתאר בפסוק הנוכחי את שבחם של ישראל, בכך שגם שכאשר הם עוברים על רצונו של הקדוש-ברוך-הוא, הוא אינו מדקדק איתם על כך2.
אם בלעם בא לתאר כאן שבח כה גדול, מדוע הוא אינו משתמש בשם הנעלה יותר - "ישראל", שהוא מלשון "כי שריתָ עם אלוקים ועם אנשים"3, ובוחר דווקא להשתמש דווקא בשם "יעקב"?
שעת מלחמה
בנשמות ישראל ישנם שני מצבים - בנים ועבדים4. וכפי שאנו אומרים בתפילת ראש השנה: "אִם כבנים, אִם כעבדים"5. כנגד שתי בחינות אלו נקראו ישראל בשני שמות - ישראל ויעקב. כאשר בני ישראל נקראים בשם יעקב, עבודתם היא באופן של עבודת עבד, עליה נאמר: "איזוהי עבודה שבלב? זו תפילה"6. עבודת יעקב היא להמשיך את אור השכינה לעולם, וזאת עושים בעיקר על ידי עבודת התפילה (הנותנת כוח לאדם בקיום המצוות).
אך לעיתים, עבודה זו אינה 'הולכת' בקלות כל כך. וכפי שנאמר בזוהר7: "שעת צלותא שעת קרבא" [שעת התפילה היא שעת קרב], הנפש הבהמית נלחמת בתוקף ומנסה לבלבל את האדם במחשבותיו, ועושה כל מאמץ כדי שהוא לא יחשוב ויתבונן אודות גדלות הבורא ואהבתו אליו. על מנת להתגבר על מכשולים אלו, נזקק האדם לסיוע מלמעלה. על כך אומרת התורה: "לא הביט אוֶן ביעקב" - שום מחשבה זרה או בלבול לא יפריעו לאדם בעבודת התפילה שלו, בעבודתו של יעקב. (וזהו הפירוש הפנימי לפסוק "לא הביט און ביעקב", שה"אוון" (מחשבות זרות והרהורים רעים) לא יוכל להביט בבחינת "יעקב" ולבלבלו, כי לא יוכל לו, אלא נפול ייפול לפניו8).
לא לבד
ההוראה מכאן עבור כל אחד ואחת, היא: ניתן לחשוב שהאדם בכוח עצמו יכול להתמודד מול היצר הרע, ולהצליח לנצחו לבד, ללא כל עזרה. אך האמת היא, שאין הדבר כך, ובלי עזרה מיוחדת מן השמים אין האדם יכול להצליח בעבודתו, כאשר היצר הרע אוחז בו כל הזמן ומנסה לגרור אותו למקומות אשר לא לה' המה. רק בזכות העובדה ש"ה' אלוקיו עִמו"9 יכול האדם להתפלל כראוי ולהתחבר אל ה'10.
במדבר, פרק כ"ג, פסוק י"ג. ↩
רש"י לבמדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"א. ↩
בראשית, פרק ל"ב, פסוק כ"ט. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ע', ג'. ↩
מתוך תפילת "היום הרת עולם". ↩
תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב', עמוד א'. משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה, פרק א', הלכה א'. ↩
ראה זוהר, חלק א', דף ר"מ, עמוד ב'. חלק ג', דף רמ"ג, עמוד א'. ↩
לפי לשון הפסוק, אסתר, פרק ו', פסוק י"ג. ↩
במדבר, פרק כ"ג, פסוק כ"א (מתוך סיום הפסוק). ↩
לפי 'ליקוטי תורה', פרשת בלק, דף ע"א, ד'. ↩