מה פשר הכפילות?
בסיום הפרשה, הקדוש-ברוך-הוא אומר לבני ישראל: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". ומיד אחר-כך נאמר שנית מה שכבר נאמר בתחילת הפסוק - "אני ה' אלוקיכם".
כל מילה, כל אות וכל תג בתורה, הם בתכלית הדיוק. שום דבר לא מיותר, או נאמר רק בשביל היופי הלשוני1. עד כדי כך שמסופר על רבי עקיבא, שהיה דורש על כל אות וכל תג בתורה, תילי תילים של הלכות2. אם כן, מדוע נכפלה כאן האמירה "אני ה' אלוקיכם" - ועוד באותו פסוק?
המשכה, העלאה ושוב המשכה
מוסבר בתורת החסידות3, שבעבודת ה' של האדם, יש באופן כללי, שלושה שלבים. ראשית, ישנו האור האלוקי הבא מלמעלה, ללא הכנה מוקדמת לקבלתו מצד האדם, ואור זה הוא הנותן לאדם את תחילת הכוח להצליח בעבודתו את ה' בעולם. הארה זו נקראת בזוהר "אתערותא דלעילא"4[התעוררות מלמעלה], מפני שהיא באה מלמעלה ולא מצד האדם.
בשלב הבא, האחריות עוברת אל האדם עצמו. כעת הוא נדרש להתאמץ ולעבוד כדי להיות ראוי לקבלת האור והשפע האלוקי. וככל שהאדם מצליח להתעלות יותר בעבודת ה', כך הוא מוסיף וממשיך מלמעלה אור עליון על נפשו. הארה זו שמגיעה כתוצאה מעבודת האדם, נקראת "אתערותא דלתתא"5 [התעוררות מלמטה].
לאחר שהאדם עבד ביגיעת נפשו, והמשיך מלמעלה את מה שהיה ביכולתו להמשיך על-ידי עבודתו, מגיע השלב השלישי והוא שוב "אתערותא דלעילא". והפעם - הארה הבאה כעין שכר על השלמת עבודתו של האדם.
לצאת מהמיצרים וההגבלות
את שלושת המצבים הללו, מצינו ביציאת מצרים6. ראשית, הקדוש-ברוך-הוא הוציא את בני ישראל ממצרים, ללא כל הכנה מוקדמת מצידם, ומבלי שהיו ראויים לכך. לאחר מכן, החלה עבודת בני ישראל בימי ספירת העומר, במהלכם הם התכוננו למתן-תורה באמצעות תיקון המידות וזיכוך עצמי. ולאחר שבני ישראל השלימו את עבודתם, באה מלמעלה ההארה האלוקית הנעלית כל-כך של מתן-תורה. הייתה זו הארה שהאירה כשכר על עבודת בני ישראל שקדמה לכך. ועם זאת, מדובר בהארה שאינה בערך כלל לעבודה שאותה בני ישראל עבדוּ.
על-פי-זה יובן הסדר בפסוק, ויוסבר גם מדוע האמירה "אני ה' אלוקיכם" מופיעה פעמיים:
"אני ה' אלוקיכם" בפעם הראשונה, מתייחס להמשכה הראשונית, הבאה מלמעלה כדי לסייע לאדם לצאת ממצרים - מן המיצרים וההגבלות של עצמו. אך לאחר שהאדם הצליח לצאת מההגבלות הללו, בא "אני ה' אלוקיכם" בפעם השנייה, המתייחס להארה הנוספת הבאה מלמעלה אחרי השלמת עבודת האדם - "אתערותא דלעילא" הבאה לאחר ה"אתערותא דלתתא", שהיא הארה נעלית באין-ערוך מאלה שקדמו לה.
ראה זוהר, חלק ב', דף נ"ט, עמוד ב'. זוהר, חלק ג', דף קמ"ט, עמוד ב'. וראה בהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה. ↩
תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ט, עמוד ב'. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף מ"ו, ב'. וראה שם, דף מ"ו, ד' ואילך. ↩
זוהר חלק א', דף קס"ד, עמוד א'. ↩
זוהר, שם. ↩
ראה דיבור-המתחיל 'להבין עניין ספירת העומר' תשי"ח ('תורת מנחם', חלק כ"ב, עמוד 299 ואילך), ודיבור-המתחיל 'משכני אחריך נרוצה' תשי"ח ('תורת מנחם', חלק כ"ג, עמוד 14 ואילך). ↩