כך מדליקים את המנורה
בפרשתנו מופיע הציווי לאהרן הכהן, לערוך את הנרות של מנורת המשכן והמקדש. השמן היחיד שהותר בו השימוש במנורה, הוא שמן זית, וזאת בשל האור הטהור והמזוקק שהוא מפיק, והאש צריכה לדלוק בכל יום, מערב עד בוקר. עוד פרט חשוב בנושא הוא, שהמנורה הוצבה בדרום ההיכל, כנגד 'שולחן לחם הפנים' שהוצב בצד שמאל, בהתאם לנאמר בספר "שמות"1 - "ואת המנורה נוכח השולחן".
שיבה למקורות
לפי המשמעות הפנימית, מיקומה של המנורה דווקא מחוץ לפרוכת, כלומר לא ב'קודש-הקודשים' אלא בהיכל - רומז להעלאת ניצוצות הקדושה שבעולמות, בעוד ש'קודש-הקודשים' הוא מעין מציאות רוחנית עילאית בתוככי העולם הגשמי, והוא אפילו אינו כפוף לגדרי העולם - המקום והזמן2.
ביתר פירוט: העולם נברא בתהליך של צמצום והסתרת האור האלוקי האינסופי, וירידת האור מלמעלה למטה ב'סדר השתלשלות' הדרגתי מסודר, הנקרא 'עולם התיקון'. קדם לו 'עולם התוהו', בו היו 'אורות מרובים בכלים מועטים', מה שהוביל ל'שבירת הכלים', במהלכה נפלו למטה ניצוצות אלוקיים שנמצאים בדברים הגשמיים3.
הפרדת הניצוצות הקדושים הללו מהגשמיות והרע בו הם מעורבים, והעלאתם לשורשם העליון - נקראת 'עבודת הבירורים', והיא מתבצעת באמצעות הפצת אור אלוקי בעולם, באמצעות העיסוק בתורה ומצוות. נרות המנורה הם סמל להפצת האור, וזוהי הסיבה לכך שהמנורה מוצבת דווקא בהיכל המקדש, בסמוך ל'קודש-הקודשים' - מקום המזוהה עם הרוחניות בלבד, בדרגה שהייתה קיימת בעולמות בטרם הצמצום.
מקור השמחה
בתורת החסידות מוסבר4, כי הכתוב מדגיש שעבודת הדלקת המנורה הקדושה שנעשית דווקא "מחוץ לפרוכת", רומזת להפצה של אור הקדושה בדרגות הנעלות ביותר - אל תוככי העולם הגשמי.
האדם שעליו מוטלת עבודת הֲשָׁבַת הניצוצות למקורם, הוא אהרן הכהן, המכונה בתורת הסוד "שושבינא דמטרוניתא"5 (שושבין של המלכה), שכביכול מְלַוֶה את הייחוד והחיבור עם האלוקים - מצד בני ישראל.
החיבור של ניצוצות הקדושה לשורשם על-ידי עבודת בני ישראל, מעורר שמחה מיוחדת בעולמות העליונים. לכן מובן שאין מתאים יותר מאהרן, המכונה 'שושבין' שתפקידו לשמח - 'לנצח על התזמורת' בחתונה הזו…6
בכל מצוה שאנחנו מקיימים, אנחנו מקרבים את הגאולה, שעניינה הפנימי הוא החתונה בין כנסת-ישראל והקדוש-ברוך-הוא. והֲשָׁבַת האורות למקורם ושורשם, מסמלת שלווה אמיתית ומושלמת בעולם, תחושה שהכול שב על מקומו בשלום, כמו שנאמר: "ונתתי שלום בארץ"7.
פרק כ"ו, פסוק ל"ה. ↩
תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י', עמוד ב'. ↩
ראה 'תורה אור', פרשת וישב, דף כ"ז, ג' ואילך. ועוד. ↩
ראה מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ז, חלק א', עמוד ע' ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן - על פרשיות התורה והמועדים, חלק א', פרשת תצוה, עמוד שנ"א ואילך. ↩
ספר הזוהר, חלק ג', דף כ', עמוד א' (ברעיא מהימנא). ↩
ראה 'תורה אור', פרשת תצוה, דף פ"א, א' ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ז, חלק א', עמוד ס"ו ואילך. ↩
ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ו'. ↩