דרשה
לשבת

שילוב בתנופה

בפרשתנו מדובר על מִצְוַת ספירת העומר. האות לתחילת הספירה ניתן במעמד מרשים ביום השני של חג הפסח (ט"ז בניסן), בהבאת 'קורבן העומר' מהתבואה החדשה של אותה שנה, שעד הבאתו - התבואה החדשה אסורה באכילה¹.

בסיום 'ספירת העומר', בחג השבועות, מביאים קורבן מיוחד של שני כבשים ושני לחמים, שהיו מניפים לפני ההקרבה. בתלמוד² מבואר, שהלחמים הונפו יחד עם הכבשים, מעליהם.

התרחשות נדירה זו, שאין לה מקבילה בלוח השנה, מעוררת את השאלה: מהי המהות של הנפת הכבשים והלחם יחד, על-פי פנימיות העניינים?

משמעת עדר

בחסידות מוסבר בהרחבה, שתכלית בריאת העולם היא לגלות את קיום הבורא, דווקא בתוככי המציאות הגשמית המעלימה על הרוחניות. והדרך לעשות זאת, היא ביטול והכפפת הרצונות האישיים שלנו - לסמכות עליונה שלמעלה מאיתנו.

זו הסיבה לכך, שכל חיינו ניטש בקרבנו מאבק עיקש בין ה'נפש האלוקית' ל'נפש הבהמית' על השליטה בגוף.

המאבק הזה הוא ייחודי לאדם, בעוד ששאר הנבראים בטלים כל העת לבורא יתברך. הדבר בולט בבהמות ובעיקר בכבשים³, המסמלים בהתנהגותם הכנועה את הביטול המוחלט, וכך הם מייצגים דרגה רוחנית, שלְגַבֶּיהָ כוחות הרוע וה'קליפות' כלל לא קיימים.

חידוש החיבור

לכן, על פי רוב, הקורבנות - שעניינם ביטול ורצון לדבוק בקדוש-ברוך-הוא (ובעיקר 'קורבן התמיד' של בין הערביים, זמן התגברות החושך⁴), באים מן הכבשים, כדי לשלב את הסגולות שמייצג הכבש בהתקשרות המחודשת לבורא העולם.

אך בחג השבועות נעשית פעולה הפוכה - שורשם הרוחני של הכבשים מתגלה בהנפתם אל על, יחד עם 'שתי הלחם' - כנגד התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, שמעלתם מתגלה בחג מתן-תורה. בהנפת כל אלו יחדיו, מתחדש החיבור עם שורשם הרוחני, המעניק להם כוח לייצג את אותן דרגות נשגבות במשך כל השנה.

סודם של שתי הלחם

בחסידות מבואר⁵, כי הלחם מרמז על התורה - הבנת האדם, והכבש - מורה, כאמור, על ביטול, וזהו תוכן הקרבת שתי הלחם עם שני הכבשים - להחדיר את תנועת הביטול לתוך הבנת והשגת האדם.

עניין זה נרמז גם ב"שתי הלחם" - חיבור התורה שבכתב והתורה שבעל-פה: ההבנה שבלימוד התורה שבעל-פה (שאם אינו מבין - אין זה נחשב ללימוד⁶) צריכה להיות חדורה בביטול שבלימוד התורה שבכתב (שגם הקורא בה בלי להבין מקיים מצוַת תלמוד תורה⁷, ובה ניכר הביטול).

שתי הלחם מייצגים גם את החלק הנסתר שבתורה (פנימיות התורה) והחלק הנגלה שבתורה, ועל-ידי החיבור של שניהם יחד, אנו ממשיכים ומחדירים את הביטול לנותן התורה גם בלימוד הנגלה שבתורה⁸.

1. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ג, עמוד א'. ↩

2. מסכת מנחות, דף ס"ב, עמוד א'. ↩

3. ראה 'ליקוטי שיחות', חלק ל"ב, עמוד 137. וראה 'ליקוטי תורה', פרשת אמור, דף ל"ז, א'-ב'. ↩

4. ראה זוהר, חלק א', דף קל"ב, עמוד ב'. ↩

5. 'ליקוטי שיחות' שם. ↩

6. שולחן ערוך הרב, יורה דעה, הלכות תלמוד תורה, פרק ב', הלכה י"ג. ↩

7. שם, סוף הלכה י"ב. ↩

8. 'ליקוטי שיחות' שם, הערה 47. ↩