מצוה נדירה
בפרשתנו מופיעה 'פרשת המועדות', בה התורה מפרטת את חגי ישראל ומועדיו לפי הסדר, מהציווי על השבת, ועד יום הכיפורים וחג הסוכות. כל מועד ומצוותיו, כל חג וענייניו המיוחדים.
אחת המצוות המנויות בפרשה זו, מעניינת במיוחד ויוצאת-דופן. מִדי שנה, במוצאי יום-טוב הראשון של חג הפסח, מביאים קורבן מנחה של קמח שעורים בכמות של 'עומר' (מידת נפח) מהתבואה החדשה של אותה שנה, ולפני ההקרבה מִצְוָה להניף את ה'עומר' בעזָרה שבבית-המקדש. זה האות להתחלת ימי 'ספירת העומר' מחג הפסח עד חג השבועות.
פרשני המקרא וגדולי ישראל, דנו במשמעות 'הנפת העומר'1, כמו גם ספירת העומר בכלל. ואנו נשאל: מהי משמעות ותוכן העניין בימינו, כאשר בית-המקדש השלישי עדיין לא נבנה והגאולה עדיין לא באה, ולנו אין את היכולת להביא קורבנות לבית המקדש?
חופש אמיתי
חג הפסח שבו יצאנו ממצרים, עומד במוקד הווייתו של עם ישראל. וחכמינו אומרים, כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"2. יתֵרה מכך, חובה עלינו לזכור את יציאת מצרים לא רק בחג הפסח, אלא בכל יום ויום3. ומכאן, שהאירוע רלוונטי בכל עת, גם כיום.
המילה 'מצרים' היא מלשון מיצר וגבול. ואם כן, המשמעות הרוחנית של יציאת מצרים, היא יציאה ושחרור של הנפש מהגבלות, משבֵרים ואתגרים. וזאת מתוך גישה, שהחופש האמיתי הוא התדבקות בבורא והליכה בדרכיו, שהרי "אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה"4.
בסדר היום היהודי האידיאלי, אנו מקדישים זמן ומייחסים משקל רב לשחרור ה'נפש האלוקית' שבתוכנו, מן הטרדות וההגבלות של הגוף וחיי העולם הזה. מִדי בוקר, אנו מתפללים תפילת שחרית, ועל-ידי התבוננות בגדוּלת ה' ב'פסוקי דזמרה', אנו יכולים לחוש את הלמות הלב החושק ביציאה מ'מצרים' - והתדבקות מוחלטת בבורא יתברך.
ההכנה הראויה
ומה עם ה'נפש הבהמית' שגם היא קיימת בתוכנו? כאשר האדם מסיים את תפילתו ופונה לארוחת הבוקר או לעולם העסקים, הוא עלול לגלות כי קיימים בתוכו גם כוחות נוספים של משיכה לענייני העולם הזה.
זהו עניינו של 'קורבן העומר' הבא מן השעורים, שהן מאכל בהמה, אך גם הן מוקרבות לה'. 'ספירת העומר' נועדה להאיר, כי 'ספירה' מלשון 'אבן ספיר' (אבן יקרה ומאירה)5, ובמהלך ימי הספירה, היהודי מתייגע בבירור ובזיכוך 'נפשו הבהמית', ומתקן ומזכך את שבע המידות הטבעיות שלה (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) על כל הסתעפויותיהן, עד שהוא מצליח לגלות את סגולותיה ותכונותיה המיוחדות והחיוביות של נפש זו. כאשר יתחוור לנו כי דווקא על-ידי רתימת כל הכוחות6 שבנפשנו ניתַּן לעבוד את ה' כראוי, נגיע מוכנים לחג השבועות - חג קבלת התורה, בשמחה ובפנימיוּת.
ראה רש"י לויקרא, פרק כ"ג, פסוק י"א, על-פי תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ס"ב, עמוד א'. ↩
נוסח 'הגדה של פסח' (מתוך המשנה, פסחים פרק י', משנה ה'). ↩
ראה שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן ס"ז, סעיף א'. וראה גם בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"ז. ↩
מסכת אבות, פרק ו', משנה ב'. ↩
'ליקוטי תורה', פרשת אמור, דף ל"ה, ב'. וראה שם, פרשת במדבר, דף ט"ז, ד'. ↩
על-פי משלי, פרק י"ד, פסוק ד': "ורב תבואות בכוח שור". ↩