יחודו של משה
משה רבינו היה מנהיג נדיר. ראש וראשון לנביאים. ענק-הרוח אשר הוביל את העם הנבחר, במסעו מיציאת מצרים אל עבר הארץ המובטחת.
על משה רבינו נאמרו בתורה ביטויים מיוחדים: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אשר יְדָעוֹ ה' פנים אל פנים"1. גם ענוותנותו נישאת על נס2. אך דומה שגדלותו של משה מִתמַצֵית בנושא אחד: על-ידו ניתנה התורה, עד שהתורה נקראת "תורת משה"3.
גדולתו החד-פעמית של משה מקבלת משנה-תוקף במאורע המסופר בפרשתנו: משה הצטווה לעלות אל הר סיני עם אהרן, נדב ואביהוא, ושבעים מזקני העם. בני ישראל הקריבו קורבנות וכרתו ברית עם האלוקים, והמשלחת עלתה אל ההר.
לפתע זכו להתגלות שמיימית, ובסיומה נצטוו כולם, למַעט משה, להישאר במקומם4. חברי המשלחת "חזו" באלוקים ואכלו, ומשה עלה אל האלוקים5.
ונשאלת השאלה: מדוע דווקא על-ידי משה ניתנה התורה? הרי הקדוש-ברוך-הוא, שאינו מוגבל, יכול היה למסור אותה לבני ישראל ישירות, או שכל נכבדי העם יקבלו אותה מאת ה' וילמדו אותה לעם?
שילוב נדיר ומיוחד
לשאלת הבחירה במשה ניתנו הסברים שונים. אך תורת החסידות מבארת, כי הייחודיות של משה רבינו מתבטאת בכך שהוא היה השגריר האלוקי על פני האדמה. על הפסוק6 "משה איש האלוקים", נאמר במדרש7: "מחציו ולמטה - 'איש', מחציו ולמעלה 'האלוקים'". כלומר, משה היה אדם ילוד אישה, אך שורש נשמתו בעולם האצילות, הנעלה מכל העולמות.
וזהו הקשר בין משה והתורה. גם התורה היא אוצר נדיר, "חמדה גנוזה"8, ומכילה את הדרגות הנשגבות. מאידך, היא ניתנה לבני אדם, ומורה כיצד לנהוג במציאות הארצית. לכן, אין מתאים ממשה למסור אותה.
הבדלי רמות
הבדל מעניין בתיאור המקראי של ההתרחשות בפרשה, הוא כיצד נחוותה ההתגלות על-ידי המשלחת שעולה להר סיני. בתחילה הכתוב מספר כי הקבוצה "ראתה" את האלוקים9. ואילו לאחר מכן, כשמדובר על חברי המשלחת, חוץ ממשה רבינו - הכתוב אומר: "ויחזו את האלוקים"10.
ההסבר לכך הוא11: שם "אלוקים" מורה על הסתר, לעומת שמו המפורש של ה' (שם הוי"ה). על חברי המשלחת הזקנים שהשגתם הרוחנית הייתה פחותה משל משה, נאמר: "ויראו את אלוקי ישראל"12 (שם "אלוקים"), אך על משה נאמר13: "וניגש משה לבדו אל ה'" (שם הוי"ה).
בפסוק השני נאמר "ויחזו". "חיזיון" הוא תרגום ארמי של "ראייה" ("חָזֵי": רואֶה14), ורומז על התגלות ברמה נמוכה יותר15. על הזקנים נאמר "ויחזו", כי יכלו להשיג רק את בחינת שם "אלוקים" שעניינו הסתר16.
כך, הבדלי המדרגות בין משה לזקנים ניכרים גם בפשט הפסוקים.
דברים, פרק ל"ד, פסוק י'. ↩
ראה במדבר, פרק י"ב, פסוק ג'. ↩
מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ב. ועוד. ↩
שמות, פרק כ"ד, פסוק י"ד. ↩
ראה שמות, פרק כ"ד, פסוק ב'. שם, פסוק י"ג. פסוק ט"ו ואילך. ↩
דברים, פרק ל"ג, פסוק א'. ↩
דברים רבה, פרשה י"א, פיסקא ד'. ↩
ראה תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד ב'. ↩
שמות, פרק כ"ד, פסוק י'. ↩
שם, פסוק י"א. ↩
'תורה אור', פרשת משפטים, דף ע"ח, א'. ↩
שמות, פרק כ"ד, פסוק י'. ↩
שמות, פרק כ"ד, פסוק ב'. ↩
ראה גם תרגום אונקלוס לשמות, פרק כ"ד, פסוק י', שמתרגם "ויראו" - וחזו. ↩
ראה 'תורה אור', פרשת משפטים, דף ע"ח, ג'. ↩
ראה תניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ד'. ↩