למה "אמלא" ולא "ארבה"?
בפרשת "משפטים" נצטווה עַם ישראל בשורה של יסודות בסיסיים ביחסים שבין אדם לחברו, מדיני עבדות, עד להלכות הנוגעות לשכירות והשאלה, מערכת המשפט והשבת אבדה ועוד.
בהמשך, מופיעים החיוב לשמור את השבת ואת השמיטה, והציווי לא לעשות כמעשיהם של עמי כנען. לאחר מכן, הקדוש-ברוך-הוא מברך את בני ישראל במספר ברכות. אחת מהן, המופיעה בפסוק זה, מעוררת תמיהה בקרב פרשני התורה1: מדוע נאמר "את מספר ימיך אמלא"? הרי לכאורה ראוי לומר "את מספר ימיך ארבה", במובן של ברכה לחיות ימים רבים, בדומה להבטחה האלוקית לאדם המכבד את הוריו - "למען יאריכון ימיך"2. ואיך השורש "מלא" קשור לאריכות ימים?
יתר על כן: מהי בכלל ברכה ל'מילוי ימים'? הרי כאשר בא זמנו של אדם, והשליחות האלוקית בשמה נשמתו ירדה לעולם - מסתיימת, האדם חדל לחיות, ונשמתו עולה אל העולמות העליונים, ואם כן, חייו וימיו מלאו והסתיימו!
צעיר-זקן
להבהרת משמעות המונח 'ימים מלאים', נקדים את דברי חכמינו3 כי זקן הוא "זה שקנה חכמה". כלומר, הכינוי 'זקן' לא מתייחס דווקא לאדם בגיל מופלג. ישנם גם אנשים צעירים שניחנו במידה רבה של חוכמת חיים ויישוב הדעת, כמו שייתכנו גם אנשים מבוגרים שלא ייחשבו "זקנים" לעניין זה.
על אברהם אבינו, היהודי הראשון, נאמר שהוא היה "זקֵן בא בימים"4. אברהם אבינו היה 'זקן', חכם מיושב בדעתו, מאחר שהיה "בא בימים". בזכות היותו חי וחדור בידיעה שהאדם נשלח לעולם כדי למלא בו שליחות אלוקית נשגבה, הוא התמקד בכל יום בקיום המצוות שנדרש לבצע. ה'זִקנה' באה לאברהם כתוצאה מכך שניצל כל יום בצורה מקסימלית, ואף יום בחייו לא עבר בבטלה. אברהם אבינו ראה בכל דקת-חיים בעולם הזה, הזדמנות מחודשת לקיים את הרצון האלוקי, וליצוק תוכן שיהפוך את הרגע לנצחי ומלא משמעות.
כל רגע חשוב
אם כן, זוהי משמעותה הפנימית של ברכת הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל - "את מספר ימיך אמלא":
עלינו להפנים, כי ימיו של האדם בעולם הזה קצובים. כל שעה ודקה ספורות ומחושבות, כדי שננצל אותן למילוי השליחות הפרטית שלנו על פני האדמה.
אם נהיה מודעים לכך, ונשים לב בכל יום, היכן אנו עומדים ביחס למטלות שיועדו לנו - תקוים בנו ברכת ה', שימינו יהיו שלמים ואמיתיים - "ימים מלאים".