מה התכלית?
לאחר מתן-התורה במעמד עוצמתי, שבו זכה כל עם ישראל להתגלות אלוקית. מעמד שלא היה כמוהו לפניו, ואחריו לא היה ולא יהיה1 כדוגמתו - התורה מפרטת כיצד ליישם את הוראות התורה בחיי היום-יום במציאות הפרקטית.
פרשתנו מביאה את סט החוקים והכללים, עליהם מושתת "המשפט העברי". במשך הדורות, פסוקי פרשת "משפטים" נתפרשו בהרחבה על-ידי חכמי המשנה והתלמוד ופוסקי ההלכה, ראשונים ואחרונים.
המפרשים סיפקו גם הסברים, מדוע מיד לאחר מעמד הר סיני, מופיעים בתורה הדינים העוסקים בהנהגות שבין אדם לחברו. לפי רבים מהם, הסיבה לכך היא, משום שזהו למעשה הייעוד הסופי של נתינת התורה - חיי יום-יום מונהגים על-פי הסדרים והכללים שנקבעו בתורה, שהיא "תורת חיים".
בהמשך הפרשה, מובאת ההבטחה האלוקית לגבי ירושת וכיבוש הארץ בסיוע שמיימי, כדי לבצע את המטרה - "ועבדתם את ה' אלוקיכם".
לכאורה יש מקום לשאול על כך: האם הבורא זקוק לכך שנעבוד אותו? הרי הוא "כל יכול", אינו מוגבל בשום הגבלה, ואינו חסר דבר?2
הנהגה בכוח עליון
להבהרת הדברים, נקדים, כי כפי שברור לכל, הקדוש-ברוך-הוא חקק בעולם את סדר ההנהגה הטבעי על-פיו מתנהל העולם, בעוד שהוא עצמו, כמובן, אינו משועבד לחוקים אלו. לכן, בעוד שבדרך-כלל אכן מתנהל כסדרו הקבוע בטבע, לעיתים מחליט הקדוש-ברוך-הוא לשדד את מערכות וגדרי הטבע, כך שהכל מודים שיש כוח עליון שהוא המנהיג את הבריאה כולה.
נמצא, כי לפי תורת החסידות, התשובה לשאלה נעוצה בפסוק עצמו. מצד אחד, הפסוק כולל בתוכו את שם הוי"ה, המייצג את הדרגה הנעלית של הקדוש-ברוך-הוא כ"היה הוֹוֶה ויהיה כאחד"3, חף משינויים, ובלתי מושג על-ידי הנבראים. ומצד שני, הפסוק כולל את שם "אלוקים" שערכו בגימטריא עולה: "הטבע", והוא השם שבו נקרא הבורא כאשר הוא מתייחס אל הבריאה המוגבלת המתנהלת לפי כללי הטבע.
אחדות אחת
מכאן, שהכוונה הפנימית של "ועבדתם את ה' אלוקיכם" היא, שעל כתפי כל אחד ואחת מאיתנו מוטלת המשימה של הפיכת ה"הוויה" ל"אלוקיכם". כלומר, מאמץ והשקעה בהזדככות פנימית על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות - יגרום לנו לראות את הבורא בצורה מאוחדת ושלימה, כ'אלוקים אחד', ולא ככוחות נפרדים. אותו הוי"ה אותו אנו פוגשים בבית-הכנסת ובבית-המדרש - הוא גם הטבע והנהגת החיים היום-יומית.
וזוהי תכלית חייו של כל יהודי, לגלות את הקיום האלוקי גם ב"פרשת משפטים" הפרטית שלו. כך מעלים את הגשמיות לקדושה, ומביאים לעולם גאולת נצח.

