נחלה כפולה
את שבע-עשרה שנות חייו האחרונות, יעקב מבלה בחיק משפחתו המאוחדת, תחת חסותו של בנו האהוב יוסף, ה'משנה למלך מצרים'.
יעקב חש שמותו קרוב, והוא חושש מחילול קברו על-ידי המצרים עובדי האלילים1. לכן הוא משביע את יוסף, כדי לוודא שלאחר מותו יקבור אותו בארץ ישראל.
כאשר יעקב נופל למשכב, יוסף מביא אליו את בניו כדי שיתברכו מפיו. יעקב משווה את מנשה ואפרים לשאר השבטים, ומאציל עליהם מברכותיו ומכוחותיו. הוא מניח את ימינו על הבן הצעיר אפרים, ומתנבא שאפרים הקטן "יִגדל ממנו"2, מאחיו הבכור מנשה.
יעקב אבינו חותם את דבריו, באמירה שהוא נותן ליוסף "שכם אחד" נוסף על שאר האחים, "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". פרשני המקרא מסבירים בדרכים שונות לאיזו מתנה מיוחדת מתכוון יעקב כשהוא אומר ליוסף, "שכם אחד על אחיך". יש אומרים3 שהכתוב הוא המשך להעלאתם בדרגה של אפרים ומנשה, והשוואתם עם שאר השבטים. והכוונה היא כי בעוד שכל אחד מהאחים קיבל נחלה לשבט אחד, יוסף זכה לשתי נחלות - זו של אפרים וזו של מנשה.
בריאה מתחדשת
לפי תורת החסידות, ה'שכם אחד' שיעקב נתן ליוסף, הוא מתנה רוחנית.
העולם וכל מה שקיים בו נבראו בעשרה מאמרות4, כנאמר בתהילים:5 "בדבר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם". מוסבר על כך בספר התניא6 שלא מדובר באירוע חד-פעמי שהתרחש פעם אחת ויחידה, אלא דבר שקורה ומתמשך תמיד. כדי שהברואים ימשיכו להתקיים, ה' מחַיֶה אותם בכל רגע ורגע מחדש, ודבר ה' שבעשרת המאמרות נמשך תמיד ללא הרף.
כל הנבראים, ללא יוצא מן הכלל, מקבלים ויונקים את חיותם מהקדושה, אולם יש רמות שונות של חיות. הנבראים הבטלים למציאות האלוקית, מקבלים את האנרגיה הרוחנית בהשפעה ישירה. ואילו הנבראים שחשים את עצמם כמציאות נפרדת וכופרים במציאות הבורא, מקבלים את החיות הנדרשת לקיומם בדרך עקיפה, כאדם שנאלץ לתת משהו לשונאו ומשליך אליו את הדבר מאחורי גבו7.
תפילה ותורה
האדמו"ר הזקן מסביר שיעקב נתן ליוסף, "ואני נתתי לך", את הכוח לברר ולתקן את הקליפות שמקבלות את חיותן בהשפעה עקיפה, דרך ה"שכם" - בהשלכה לאחור. יוסף זכה בכוח מיוחד כדי לגרום להן לבוא על תיקונן, להתעלות למקורן ולעלות לקדושה. כוח זה הוא "על אחיך" - מתנה מיוחדת ליוסף, שאחֵי יוסף לא זכו לה.
איך זוכים להשיג כוח רוחני נשגב כזה? "בחרבי ובקשתי" - וכמו שמבארים רש"י ותרגום אונקלוס, יעקב זכה לכך על-ידי תפילותיו ובקשותיו מה', ובכוח לימוד תורתו.
ראה רש"י לבראשית, פרק מ"ז, פסוק כ"ט, ושם הביא כמה טעמים לבקשת יעקב: "אל נא תקברני במצרים - סופה להיות עפרה כינים, ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה". ↩
בראשית, פרק מ"ח, פסוק י"ט. ↩
פירוש הרשב"ם. ↩
מסכת אבות, פרק ה', משנה א'. ↩
פרק ל"ג, פסוק ו'. ↩
'שער הייחוד והאמונה', פרק א'. ↩
תניא, ליקוטי אמרים, פרק כ"ב. ↩