מלוכה והודאה
סמוך לעזיבתו את העולם, יעקב אבינו מכנס את שנים עשר בניו, באומרו: "הִקבצו ושִמעו בני יעקב"1. הוא מבקש לחשוף בפניהם את מועד קץ הגלות, ולגלות להם את העתיד לקרות באחרית הימים, אך השכינה מסתלקת מעליו - והקץ נעלם ממנו2. למעשה, הוא פותח בדברים שמכילים ברכות לבניו, וכן הגדרות של אופיים ומעלותיהם.
יהודה זוכה לברכה שמכילה שבחים גדולים, תיאור של מעלותיו על פני אחיו, ונבואה שהם עתידים לחלוק לו כבוד ולהשתחוות לו. יעקב מזכיר גם את התעוזה של יהודה וגבורתו בשעת מלחמה, ורומז לגבורת הנפש שלו כאשר הודה לדברי תמר ואמר "צדקה ממני"3.
על שום גבורתו ונחישותו, יעקב משווה את יהודה לאריה, מלך החיות, ואכן המלוכה ניתנה לו ולצאצאיו אחריו "עד כי יבוא שילה"4 - מלך המשיח שיהיה מזרעו של יהודה.
המפרשים מצביעים על הקשר בין הנבואה על כך שאחֵי יהודה ישתחוו לו, לתכונת המנהיגות והמלוכה שניחן בה5, כמו גם למידת ההכנעה וההודאה שבה נהג6.
ויש לעמוד על המשמעות הפנימית של הדברים, ולמצוא כיצד כל אחד יכול וצריך לאמץ את תכונות ההודאה והביטול.
הראש והרגליים שווים
מוסבר על כך בתורת החסידות, כי השם "יהודה" מבטא הודאה - ביטול ויראת כבוד כלפי הקדושה. וזאת, בהתאם לשורש נשמתו של יהודה בדרגה רוחנית שתוכנה הוא התבטלות והכנעה.
הביטול המוחלט בא לידי ביטוי בפעולת ההשתחוויה. כאשר אדם משתחווה, בשונה מקידה או כריעה, הראש שהוא החלק החשוב והנעלה בגוף, נמצא בעמדה שווה עם הרגליים והעקבים, החלקים הנחותים שבגוף האדם. זהו מצב שמביע ביטול מלא כלפי האדם לו הוא משתחווה.
הדרך לביטול מוחלט
"אביך" היא דרגה המייצגת שתי תכונות. מצד אחד - את עניין התורה והחוכמה. האב, בפנימיות התורה, הוא בחינת החוכמה7, הנקודה הראשונית בהתהוות רעיון שכלי. ולכן האב הוא גם מקור הנקודה הראשונית ביצירת הוולד.
מצד שני - האב מבטא את מידת הרחמנות, כנאמר: "כרחם אב על בנים"8. מידת הרחמנות גורמת להחיות רוח שפלים ולב נדכאים,9 ובכלל, מביאה לגמילות חסדים ולהשפעה לזולת.
הדרך לזכות להגיע למדרגתו של יהודה, ולרמת ההודאה והביטול המוחלט לקדוש-ברוך-הוא, עוברת בהשקעה להפוך את המציאות שלנו ל"בני אביך", להתחבר לדרגת האב. שכן לימוד התורה ועיסוק בהשפעת חסדים, פועלים באדם התבטלות והשתחוואה אמיתית לקדושה.
בראשית, פרק מ"ט, פסוק ב'. ↩
רש"י לבראשית, פרק מ"ט, פסוק א'. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ו, עמוד א'. ↩
בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ו. ↩
בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'. ↩
אבן-עזרא, רבינו בחיי, ועוד. ↩
פירוש ה'כלי יקר'. ↩
תניא, ליקוטי אמרים, פרק ג'. וראה גם תניא, איגרת הקודש, סוף סימן כ"ט. ↩
תהילים, פרק ק"ג, פסוק י"ג. ↩
ישעיהו, פרק נ"ז, פסוק ט"ו. וראה תניא, איגרת הקודש, סימן ו'. ↩