שכחה וחלומות
פרשתנו פותחת בתיאור מפורט של חלומות פרעה. תחילה חלום שבע הפרות רעות המראה, שבלעו את שבע הפרות בריאות הבשר, ואחריו חלום שבע השיבולים הדקות והשדופות, שבלעו את שבע השיבולים היפות והמלאות. החלומות של פרעה, מופיעים כהמשך רציף לפרשה הקודמת, פרשת וישב, המסתיימת בפסוק - "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו"1.
בחסידות2 מובא הסבר לעובדה ששני הנושאים הללו מופיעים בתורה כמחוברים: אילו שר המשקים היה זוכר את יוסף ופועל לשחרורו מבית הסוהר, סביר להניח שיוסף לא היה זוכה לפרש את החלום ולזכות לעלות לגדולה. נמצא שהשכחה היא זו שגרמה, בעקיפין, לעליית יוסף לגדולה בעקבות פתרון החלומות של פרעה.
לפי זה יש להבין, מה הקשר בין שכחת שר המשקים את יוסף לחלום פרעה, על פי המשמעות הפנימית של הדברים? מדוע באמת אי זכירת יוסף הביאה את חלום הפרות והשיבולים?
אהבה טבועה
בעומק ליבו של כל יהודי, יהיה מי שיהיה, יש אהבה לה' יתברך. "אהבה מסותרת" זו קיימת בכל יהודי, ולא תלויה בהכרתו וידיעתו השכלית אלא "היא ירושה לנו מאבותינו". האהבה מתבטאת אצל כל יהודי בדרכים שונות, אך מתגלה בעיקר בעיתות מבחן. לכן, רבות העדויות, לאורך ההיסטוריה, על יהודים רחוקים מקיום תורה ומצוות שמסרו את נפשם על קדושת ה'3.
בזמנים רגילים, התעוררות האהבה ורמתה קשורות למדרגתו של היהודי, לעבודת ה' שלו ולהכרתו והרגשתו. אצל יהודי צדיק הבטל למציאות האלוקית וקולט השגת דרגות רוחניות נעלות, נקראת האהבה "אהבה בתענוגים". קיימת גם אהבת ה' מהכיוון ההפוך. דווקא אצל יהודים שהתרחקו מאלוקות, יכולה להתפרץ אהבת ה' מתוך תחושת הכאב והמרירות על מצבם הרוחני, ורגשות אלו יעוררו בהם צימאון לחזור אל עולמות הקדושה בהתלהבות.
זכירה = השפעה
חוויית האהבה כתחושה מורגשת, מתרחשת, מטבע הדברים, לזמן קצוב, ויש להשתמש בה כ'דלק רגשי' לתוספת חיות בלימוד התורה וקיום המצוות. אם לא מתַעֲלים אותה לפסים מעשיים, האהבה עלולה להגביר דווקא את תחושת הישות העצמית.
יוסף הצדיק מייצג את התנועה הנפשית הרצויה, זו שמכוונת רק לגרום נחת-רוח לקדוש-ברוך-הוא ו"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"4 (בעולם הזה, התחתון) על-ידי מעשים טובים. כך האהבה לה' הולכת ומתעצמת, ו'יוסף' מסמל תוספת וריבוי של 'אהבה בתענוגים' ללא גבול. אך כאשר ישנה "שִכחת יוסף", מגיע מהר מאוד "מקץ" - סוף ההשפעה של אהבת ה' הנעלית, עד למצב בו היא ריקה ממשמעות כמו חלום שחולף ונעלם.