התועלת שביציקה
יעקב אבינו מתעורר משנתו לאחר חלום הסולם וההתגלות האלוקית, ומכריז על המקום, הר המוריה1, כ"בית אלוקים" ו"שער השמים"2. הוא לוקח את האבן שהניח ליד ראשו, יוצק עליה שמן ומקים ממנה מצבה, ומבטיח שאם הקדוש-ברוך-הוא יהיה בעזרו, היא תהיה "בית אלוקים".
והמפרשים תוהים: הנחיצות של הקמת מצבת אבנים במקום ההתגלות מובנת. יעקב מסמן את המיקום כדי שיוכל לקיים את ההבטחה ולהפוך את המקום ל"בית אלוקים". אך מדוע יעקב יצק על האבן שמן? האם גם ביציקת השמן יש תועלת למטרת סימון המקום?3
הסיבה לחורבן
התלמוד4 תולה את הסיבה לחורבן הבית, בעובדה שתלמידי החכמים שבאותו הדור "לא בירכו בתורה תחילה". כלומר, לא בירכו את 'ברכות התורה' טרם שבאו לעסוק בה, ובכך גילו את דעתם שאין הם רוחשים לתורה את הכבוד הראוי5.
לכאורה, מה חמור כל-כך באי אמירת 'ברכות התורה', שבשל כך נגזרה כליה על דור שלם, כולל חורבן הבית ואובדן הארץ? ההסבר הוא שהתורה מורכבת, כמו האדם, מגוף ונפש. 'גוף' התורה הם דיניה - שחלקם, כמו דיני ממונות, מבוססים על טיעונים שכליים. ואילו 'ברכות התורה' שייכות ל'נשמה' של התורה, שהיא חוכמתו ורצונו של הקדוש-ברוך-הוא6. יהודי לומד תורה לא רק משום שהיא מחדדת את השכל ומרחיבה את האופקים, אלא מתוך אמונה בקדושתה ומתוך רצון להתאחד עם "נותן התורה".
לימוד תורה בצורה לא נכונה, לא רק שאינו מועיל, הוא אף מזיק7. לכן דור החורבן התחייב כליה, בשל הזלזל בחלק ה'נשמתי' של התורה ולימוד תורה "שלא לשמה" - לשם הנאה אישית ומשיקולים אנוכיים.
חיבור עם הבורא
וזהו גם הרעיון מאחורי פעולת יעקב בהקמת המצבה וביציקת השמן על ראשה. יעקב מבקש ליצור חיבור בין הרוחניות והגשמיות, הנפש והגוף. לכן הוא יוצא מבית יצחק אביו שבארץ ישראל, הארץ הקדושה, אל חרן שבחוץ לארץ, שהייתה ידועה כמקום נחות מבחינה רוחנית, כדי להקים את משפחת עם ישראל דווקא שם.
כשיעקב זוכה להתגלות אלוקית עם צאתו למסעו, הוא חותר מיד לשלב אותה עם משהו גשמי. לכן הוא לוקח אבן, מקים מצבה ומסמן את המקום. בכך הוא מקים תשתית ו'אבן פינה' ל"בית אלוקים" נצחי. בד בבד, הוא יוצק על האבן שמן, שבהיותו תמרוק - מסמל מאז ומתמיד עונג וחיוניות, ומאידך גם את הנפש ואת החיות הרוחנית. כשם שהשמן משמש ככוח מניע לאור הנר, כך הנשמה היא ה'דלק' שממנו נובעת חיות הגוף8.
נצעד בעקבות יעקב אבינו, וכשאנחנו לומדים תורה נזכור שהיא לא רק מחכימה ומחדדת, אלא מחברת אותנו עם בורא העולם ומהווה מקור חיים.
ראה רש"י לבראשית, פרק כ"ח, פסוק י"א. רש"י שם, פסוק י"ז. ↩
בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ז. ↩
ראה מה שפירשו האבן עזרא, הרד"ק והרלב"ג, בפירושיהם לבראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ח. וראה ביאור על פי חסידות ב'תורת חיים' (לאדמו"ר האמצעי), בראשית, פרשת ויצא, דף קס"ה, ב', ואילך. ↩
מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'. ↩
ראה שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, אורח חיים, סימן מ"ז, סעיף א'. ליקוטי שיחות, חלק ט"ו, עמוד 3. ↩
תניא, ליקוטי אמרים, פרק ה'. ↩
מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד ב'. וראה הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן, פרק ד', הלכה ג'. ↩
תניא, ליקוטי אמרים, פרק נ"ג. ↩