הגנה אפקטיבית?
במהלך מסעו של יעקב אבינו לחרן, הוא מגיע להר המוריה כשהשמש שוקעת. יעקב מתארגן ללינת הלילה. הוא אוסף מאבני המקום, מקיף בהן את ראשו כדי להתגונן מפני חיות רעות, ונשכב לישון.
על השלב שבו יעקב קם בבוקר, נאמר1: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו". נשאלת השאלה: כיצד הפכו האבנים הרבות לאבן אחת? מסופר על כך בתלמוד2, כי האבנים החלו לריב זו עם זו על איזו מהן יניח הצדיק את ראשו, ולכן חיבר הקדוש-ברוך-הוא את כולן לאבן אחת.
כאמור, יעקב הניח אבנים סביב ראשו, כדי למנוע פגיעה של חיות רעות. אך לפי זה, עולה השאלה: מדוע יעקב יצר הגנה סביב הראש בלבד, והשאיר את הגוף לא מוגן?3 בנוסף, לא ברור איך בכלל אבנים מהוות הגנה בפני חיות רעות, שבוודאי לא יתקשו לקפוץ מעל האבנים?4
אמת עצמית
לפי פנימיות התורה, האבות הקדושים מייצגים את אופני הפעולה וההשפעה האלוקיים בעולם. אברהם מסמל את מידת החסד, יצחק את מידת הגבורה, ויעקב אבינו הוא הסמן של מידת התפארת. מידת התפארת היא מידת האמת הפועלת בכל הרבדים, מהעליון ביותר עד הנחות ביותר.
מסעו של יעקב מארץ ישראל, ארץ הקדושה, לחרן שהיא "חרון אף של מקום בעולם"5, מסמל את ירידת הנשמה מהעולמות העליונים אל גוף גשמי בעולם הזה. לשם מה נדרש המסע המפרך הזה? התשובה היא - האמת. האמת האלוקית, השואפת לפעול בכל הרבדים, גם ברובד הנחוּת ביותר, היא שמכוחה יעקב עוסק בזיכוך הגשמיות והולך לחרן כדי להקים משפחה דווקא שם. ומשום כך נשלחות נשמותינו לעולם הזה הנחוּת, כדי להפוך אותו למקום ראוי להשראת השכינה.
חיבור והצמדה
לכן יעקב הניח את האבנים סביב ראשו כהגנה מחיות רעות, צעד שמבטא את הגישה של יעקב לאורך המסע. מצד אחד, יעקב נושא את האות הראשונה בשמו של הקדוש-ברוך-הוא - יו"ד. ומצד שני, שמו מכיל את האותיות 'עקב', המסמל את הדרגות הנמוכות ביותר. לכן יעקב לוקח את האבנים, שהן הדומם - החלק התחתון בבריאה, נבראים חסרי חיוּת, שכוח ההתפתחות האלוקי שגלום בבריאה לא ניכר בהן - ומצמיד אותן לראשו (מקום משכן הנפש האלוקית הוא במוחין שבראש6). כך הוא מחבר את הנבראים הנחותים ביותר עם המדרגה הגבוהה ביותר, ויוצק גם לדרגות הנמוכות משמעות ותוכן אלוקי.
על יעקב נאמר כי בשונה מאברהם ויצחק, הייתה "מיטתו שלימה"7 - אף אחד מילדיו לא יצא לתרבות רעה. הכוח להצליח בחינוך הילדים, נעוץ באמונה שגשמיות ורוחניות הם לא דברים נפרדים, אלא הכול נובע מנקודת אמת אחת ויחידה.
בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ח. ↩
תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"א, עמוד ב'. מובא ברש"י לבראשית, פרק כ"ח, פסוק י"א. ↩
ראה 'תורה שלמה', בראשית, חלק ה', פרשת ויצא, עמודים תתשכ"ז-תתשכ"ח, הערה ס"א. וראה ביאור ב'תורת מנחם - התוועדויות תשנ"ב', חלק א', עמודים 347-346, ובהערות שם. ↩
'דברי דוד' (לרבי דוד הלוי סגל, הט"ז), לבראשית, פרק כ"ח, פסוק י"א, דיבור-המתחיל "וישם מראשותיו", וספר 'מאור ושמש', פרשת ויצא, דיבור-המתחיל "עוד בפסוק הנ"ל". ↩
רש"י לבראשית, פרק י"א, פסוק ל"ב. ↩
תניא, ליקוטי אמרים, פרק ט'. וראה 'תורת מנחם - התוועדויות תשנ"ב', חלק א', עמוד 347 (סעיף י'). וראה ביאור נוסף בליקוטי שיחות, חלק א', עמוד 61 ואילך. ↩
ויקרא רבה, פרשה ל"ו, פיסקא ה'. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ו, עמוד א'. ↩