פער עצום
התורה מספרת כי רבקה אימנו ראתה את בעלה יצחק אבינו לראשונה, כאשר יצחק שהה בשדה, לשם הוא יצא 'לשוח' לפנות ערב. ולפי החסידות, 'לשוח בשדה' היא פעולה בעלת משמעות עמוקה וחשובה מאוד.
התורה היא חוכמתו ורצונו של הקדוש-ברוך-הוא1, ועליה נאמר שהיא קדמה לעולם אלפיים שנה2. כלומר, השורש והמקור האלוקי הרוחני של התורה, קודם ונעלה לעומת הרצון האלוקי לברוא ולהוות את העולם.
אם כן, לכאורה התורה אמורה להיות ספר שכולו עוסק בסודות אלוקיים ובמושגים רוחניים נעלים. אך למעשה, התורה מרבה לעסוק בהוראות ובציוויים הקשורים לחיי היום-יום בעולם הזה ולמעגל השנה, ויורדת גם לפרטי פרטים של דינים בין אדם לחברו, ובכלל זה - טיעונים שעשויים לעלות בבית-הדין במקרה של דיון בין מזיק לניזק.
לכן, במבט ראשון נראה שהתורה שלפנינו היא דרגה נחותה ביותר, בפער עצום, לעומת המהות האמיתית של התורה.
משל השפופרת
ואולם, לא אלה הם פני הדברים, וכדברי המדרש3 שהדבר מוסבר באמצעות משל השפופרת. הפריטים שיוכנסו לשפופרת ראשונים, יהיו האחרונים שייצאו ממנה, ואילו הפריטים שיוכנסו אחרונים - יהיו ניתנים לשליפה ראשונים. גם בנמשל, האדם שהוא תכלית הבריאה ונעלה מכל הברואים, נברא אחרון. ממש כמו אדם שמציב מטרה ומבצע שורה של מטלות בדרך ליישום מחשבתו הראשונית. הגשמת המטרה בפועל היא החוליה האחרונה בשרשרת הפעולות, אבל מקורה בנקודת ההתחלה הראשונית.
כך גם בתורה, דווקא הרבדים העוסקים בחיים הגשמיים, הנתפסים כרבדים נמוכים, נעוצים ומושרשים ברמות הקדושה הנשגבות ביותר. לכן דווקא בעולם הזה, ניתן לבצע את הרצון העליון בשלימותו, כי בתורה ובמצוות כפי שירדו למטה, חבויות הדרגות הנעלות ביותר.
שדה מול עיר
בתורה עצמה, המשנה היא תמצית ההלכות שלא מפורשות בתורה שבכתב, ונלמדו בבתי המדרש. במקביל, יש גם 'ברייתא', מילה שפירושה בארמית: 'חיצונית', והכוונה להלכות שנותרו בחוץ ולא נכללו במשנה.
הדבר מקביל ליחסים בין העיר והשדה. לכאורה העיר חשובה מהשדה, כי היא מקום מושבם של בני אדם. מצד שני, בשדה גדלים צמחים המהווים מזון לאנשי העיר, וכמו הברייתא, המפורטת יותר, ומזרימה חיות למשנה, הנעלית בקדושתה אך מקוצרת.
וזו הייתה פעולתו של יצחק בצאתו "לשוח בשדה": הוא שָׁח, התכופף, כדי להאיר את החושך הרוחני באמצעות תפילתו, כמו התורה שירדה לעולם כדי להאיר את הגשמיות באור הרוחניות.