גדולה ושפלות
במידת החסד, אנו מוצאים שני אופני קיום וביצוע:
מצד 'הגדוּלה', כלומר באישיות מכובדת אשר תחושת הגדלות היא שגורמת לה נדיבות לב מרובה, המתבטאת בין השאר ברצון להעניק שפע וטוב לכל.
מצד 'הענווה' - אדם בטל וכנוע בענווה, חש עצמו "כשיריים"1 - נחות לעומת כל השאר, ולכן הוא משפיע טוב וחסד לכל הסובבים אותו.
הקרבה רוחנית
ההבדל בין שני הסגנונות הללו מתמצה בכמה דרכים, וביניהם:
באופן הקיום הראשון, דווקא קיום מצוות וחסדים יכול לגרום ליניקה והשפעה לחיצונים - "חסד דקליפה", גם ישמעאל קיים את מצוות הצדקה וגמל חסדים עם אנשים רבים, אבל הסיבה לכך הייתה מושרשת בגבהות ליבו וגסותו, הוא מצא עניין להעניק ולהשפיע בגלל מטרה אחת - פרסום עושרו ופיאור גדלותו, ובכך הוא הפך את הנתינה ממצווה שעניינה שימת צרכי העני במרכז והקטנת ישותו של הנותן, למעשה שהוא - הנותן - ואישיותו, הם המרכיב העיקרי בו2.
אברהם לעומת זאת, מייצג בשלימות את אופן קיום החסדים השני, אברהם היה סבור שכל האחרים חשובים ממנו, ולכן, גם כשקיום מצוות הצדקה וגמילות חסדים היה כרוך בסיכון גשמי, ואפילו רוחני - לא נמנע מלעסוק בהשפעת הטוב בשמחה. וכמו במקרה של "הקבלת פני שכינה"3 - בעת התגלות אלוקית, כאשר אברהם זיהה אורחים, התנצל בפני השכינה, ורץ להזמין את עוברי הדרך כדי לקיים את מצוות הכנסת אורחים.
עפר ואפר
התלמוד הבבלי במסכת סוטה4 משבח את הענווה הידועה שבה נהג אברהם אבינו, וממשיך: "בשכר שאמר אברהם אבינו "ואנוכי עפר ואפר", זכו בניו לשתי מצוות: אפר פרה (אדומה) ועפר סוטה".
בשתי מצוות אלו, אנו מוצאים מכנה משותף מרתק, במצוות אפר פרה שעניינה טהרת הטמאים, פעולת המצווה כרוכה בהקרבה אישית של העוסקים בה - הכוהנים המטהרים דווקא נטמאים תוך כדי התהליך5 על מנת לאפשר ליהודים אחרים להיטהר, ובעפר סוטה6 שעניינו השכנת שלום בין איש לאשתו, ויתר הקדוש-ברוך-הוא על קדושת שמו המפורש שנכתב בקדושה, וכאן נמחה-נמחק על המים7(שבהם מעורב עפר הסוטה) - כך באה לידי ביטוי התגלמות המושג "ויתור" על דרגה רוחנית-קדושה - בשביל יהודי שני.
אם כן, אהבת ישראל אמיתית, כרוכה - לא רק בהקרבה גשמית ונתינה מעומק הלב, אלא גם במסירות רוחנית ונכונות לספוג נזקים בעבודת ה' האישית למען הזולת.
תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ז, עמוד ב'. ↩
ליקוטי שיחות, חלק כ"ה, עמוד 79 ואילך. ↩
רש"י בתחילת פרשתנו. ↩
דף י"ז, עמוד א'. ↩
ראה במדבר רבה, פרשה י"ט, פיסקא ה'. משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ה'. ↩
ראה במדבר, פרק ה', פסוק י"ז. משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות סוטה, פרק ג', הלכה י'. ↩
הגמרא במסכת שבת, דף קט"ז, עמוד א'. וראה במשנה תורה לרמב"ם, הלכות סוטה, פרק ג', הלכה ח' והלכה י'. ↩