דרשה
לשבת

'עולה' לשם מה?

הנושא המרכזי של פרשת "צו", הוא עבודת הקורבנות בבית-המקדש, והקורבן הראשון שהפרשה עוסקת בו, הוא 'קורבן עולה', שעולה ונשרף כליל על המזבח, ולא נותר ממנו אף חלק לאכילה בידי אדם. כאשר 'קורבן עולה' בא בתורת נדבה, מטרת הבאתו היא שהאדם שחטא ושב בתשובה, יהיה לרצון לפני ה', ורצוי וחביב לפניו, כפי שהיה לפני שעשה את החטא¹. הדבר דומה לאדם שהכעיס את המלך, ואחר כך פייס את המלך על-ידי שתדלנים, והמלך מחל לו, ואף-על-פי-כן, הוא שולח למלך דורון ומנחה כדי לרַצות את המלך ולראות את פניו. בדומה לכך אומרים חז"ל בתלמוד²: "עולה, דורון היא".

ונשאלת השאלה:

מדוע חייב האדם להביא קורבן נוסף כמתנה, לאחר שכבר הביא קורבן 'חטאת' או 'אשָם' לכפרה על העבירה שעבר? מה גם שהרי הנביא אומר: "שובו אליי ואשובה אליכם"³ ואם כן, מדוע הכפרה והתשובה על החטא שנעשה, אינם מספיקים לרַצות את האדם בפני האלוקים?

מתנת פיוס

מוסבר על כך ב'איגרת התשובה' שבספר התניא⁴:

עניינו העיקרי של כל קורבן, כשמו כן הוא, להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא⁵. כאשר אדם חוטא לבוראו, הוא פוגם בקשר שביניהם, והליך החזרה בתשובה והקרבת הקורבן, מבטאים את הרצון של האדם לחזור ולהתאחד עם הבורא.

השלב הראשוני בכפרה על חטא, כמו בטיפול רפואי ראשוני במקרה של פציעה, הוא שלב הניקוי של הפצע, ואותו מסמל הקורבן שבא על החטא עצמו, שהוא 'חטאת' או 'אשם' או קורבן אחר. המכנה המשותף להם הוא, שהם קורבנות שנועדו לתקן את המצב ו'לרפא' את הפגם.

אבל לעבודת התשובה יש נדבך נוסף, חשוב לא פחות. אחרי שהאדם כיפר על חטאו, הוא נדרש לשוב ולהתקרב אל ה'. לא להישאר באותו מקום.

כעת נבין את מהותו של 'קורבן העולה': עניינו של קורבן זה, הוא מנחת פיוס ודורון למלך מלכי המלכים. בתנועת הנפש, הוא מורה על הרצון להתקרב ולהגיע למצב מעולה עוד יותר מכפי שהיה קודם החטא. ולכן גם לאחר הכפרה שבאה על החטא עצמו, האדם נדרש לגלות רצון לשוב ולהתקרב אל הבורא, דבר שבא לידי ביטוי בהבאת 'קורבן העולה'.

להוסיף כדי להתקרב

'קורבן עולה' מלמד אותנו, שגם כאשר אנו חוזרים בתשובה ומתחרטים בכל לִבֵּנוּ - אין הדבר מספיק. עדיין עלינו לעורר בעצמנו תשוקה והרצון להתקרב לה'. ובעבודה היום-יומית הדבר בא לידי ביטוי בהוספה של לימוד תורה, קיום מצוות ועשיית מעשים טובים, שיוכיחו וימחישו את רצוננו לא להסתפק בכפרה על העבר, אלא גם לחוש תשוקה אמיתית להתקרב יותר אל אבינו שבשמים. בכך נזכה להיות רצויים לפניו, ולעשות נחת-רוח לקדוש-ברוך-הוא.

1. ראה ספר התניא, איגרת התשובה, פרק ב'. שם, פרק ד'. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ז', עמוד ב'. ↩

3. מלאכי, פרק ג', פסוק ז'. ↩

4. פרק ב'. ↩

5. ראה 'שני לוחות הברית' (מהדורת אמסטרדם תנ"ח), מסכת תענית, 'אור תורה מעניין העבודה', דף רי"א, עמוד ב'. פרי עץ חיים, שער התפילה, פרק ה'. ↩