למה "ביום"?
עם תום בניית המשכן, מתחילים 'שבעת ימי המילואים' המסתיימים בחנוכת המשכן. הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה על משה לְמַנוֹת את אהרן ובניו הכוהנים, ולקדשם לעיני כל ישראל ביום הראשון משבעת הימים. לשם כך, עליו לקחת את אהרן ובניו, את בגדי הכהונה המיוחדים, את שמן המשחה ואת קורבנות הכוהנים. משה עושה כמִצְוַת ה', ומכנס את בני ישראל אל מול אוהל מועד. לעיניהם הוא מלביש את אהרן בבגדיו, ומושח את המשכן ואת כל כליו ואת אהרן ובניו.
מאותו יום והלאה, מְצוּוֶה אהרן הכהן להקריב בכל יום את מנחת הכהן הנמשח. בנוסף, כל כהן רגיל מקריב 'קורבן מנחה' מסוג זה, פעם אחת בחייו, ביום בו הוא נמשח לראשונה ומתחיל לעבוד בבית-המקדש.
כל מילה וכל אות בתורה, מדויקת בתכלית ומלאה משמעות. לכן ניסוח הפסוק מעורר תמיהה1: מאחר שהכהן הגדול מביא את המנחה בכל יום ויום - מיום המשיחה והלאה - מדוע נאמר "ביום הִמָּשַׁח אותו… מנחה תמיד", בעוד שהמשמעות היא מאותו יום עד עולם?
עבודה יומית
בתורת החסידות מוסבר2, כי מסגנון הכתוב אנו אכן למדים מסר עוצמתי. כל יום שבו אהרן מקריב את קרבנו, נקרא "יום הִמָּשַׁח אותו". עבודת הכוהנים במשכן ובמקדש - ובמיוחד אהרן הכהן, ששורשו הרוחני הוא מהעולם הנשגב ביותר, עולם האצילות - איננה עבודה 'טכנית', אלא עבודה נפשית רוחנית, בה הכהן עוסק כל עוד הוא זוכה לשרת בבית ה'.
הקרבת 'קורבן מנחה' נועדה להעלות את אהרן להארה רוחנית של "שמן משחת קודש"3. ולכן, בכל יום ויום כשהוא מביא את המנחה, מאירה בו מחדש הארה זו, והוא כביכול נמשח בשמן המשחה מחדש בכל יום. לכן, כל יום אצל אהרן הכהן, הוא "יום הִמָּשַׁח אותו".
השפעה חדשה
בספר "בראשית" נאמר: "ויקרא אלוקים לאור יום"4. בפנימיות התורה מוסבר, כי 'יום' רומז לאור וגילוי רוחני, שפע של הארה אלוקית. גם ב'ספירת העומר' אנו סופרים בכל יום - "היום יום… לעומר", ומכוונים לקבל שפע מספירה רוחנית המאירה במיוחד באותו יום.
בכל יום ויום, אנו מבקשים מהקדוש-ברוך-הוא שיאיר עלינו אור חדש - הארה והשפעה חדשה, ושנזכה לחוש אותה5. כדי שבאמת נזכה לקבל משהו חדש מכל יום - עלינו לשאוף כי עבודת ה' שלנו, תהיה שלימה וטהורה מכל רבב. וכאשר נתכונן כראוי, ודאי נזכה לקבל את אור ה'.