עזיבה מתוכננת
יעקב, בעצה אחת עם רחל ולאה, אוסף את משפחתו, אורז את רכושו ופונה ללכת בחזרה לארץ כנען1. התורה מדגישה שיעקב אסף את משפחתו ורכושו, כדי ללמדנו שהוא לא עזב את חרן כאדם הבורח, האוסף מרכושו מכל הבא ליד וממהר להימלט, אלא כמי שעוזב בנחת וברוגע.
לפי זה, תמוהים דברי הפסוק "ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, על בלי הגיד לו כי בורח הוא". יעקב אמנם לא סיפר ללבן במפורש שהוא עוזב, אבל איך אפשר לתאר זאת כ"גניבת הלב" של לבן, והרי הייתה זו עזיבה מתוכננת ומסודרת?
העמדת פנים
לפני עזיבתו, יעקב מבין שלבן כועס עליו וחושד בו בחוסר נאמנות בגלל העושר הרב שצבר, וכדברי הכתוב "וישמע את דברי בני לבן לאמר, לקח יעקב את כל אשר לאבינו… וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום"2.
למרות שיעקב שם לב לשינוי במבע פניו של לבן ולדברי בניו3, הוא העמיד פנים כאילו הוא לא שם לב לשום שינוי. לכן לבן לא חשד כלל שיעקב מתכוון לעזוב. ולכך מתכוון הפסוק "ויגנוב יעקב את לב לבן" - יעקב גרם ללבן לחשוב שהוא לא חושד בשום דבר, ולבן התרשם שיעקב לא מתכוון לעזוב בקרוב.
ציות לדבר ה'
פירוש נוסף: המילים "על בלי הגיד לו כי בורח הוא" לא מתארות את בריחת יעקב מלבן, אלא הכוונה היא לשלב הרבה יותר מוקדם. מדובר על בואו של יעקב לחרן, מבלי לספר ללבן שהוא בורח מפני עשיו אחיו.
לבן היה משוכנע שליעקב לא יהיה האומץ הדרוש כדי לקום יום אחד ולעזוב בלי רשותו. אילו ידע את אשר אירע בין יעקב ועשיו, לבן היה יודע שיעקב הוא אדם אמיץ מאוד. כיון שלא היה מודע לכך, לבן לא לקח בחשבון אפשרות שיעקב יגלה אומץ כה רב ויברח ללא רשותו.
למעשה, יעקב נהג בתחבולות, ובחר לעזוב דווקא כשלבן הלך לגזוז את צאנו, כדי שלא ירגיש בעזיבת יעקב ומשפחתו, עד שיהיו מספיק רחוקים. ועם זאת, לא הייתה כאן בריחה מפני לבן, אלא ציות לדבר ה'4 "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עִמך". יעקב יודע שה' עימו ויציל אותו גם מלבן וגם מעשיו, ואין לו שום סיבה לברוח.

