רחל והלידות של בלהה
התורה מספרת על הולדת השבטים בפסוקים קצרים. ואולם המתבונן בפסוקים אלה, ובעיקר במשמעות השמות שניתנו לשבטים, ימצא שפשט הכתובים מגלה טפח ומכסה טפחיים.
אחת השאלות העולות מהפסוקים היא: מדוע בלידת דן, רחל אומרת "דנני אלוקים, וגם שמע בקולי, ויתן לי בן", הרי למעשה הבן נולד לשפחתה שהביאה ליעקב, ולא לרחל עצמה! האם רחל מסתפקת בכך ולא רוצה ללדת בן בעצמה?!
בכוח התפילות
רחל בוודאי משתוקקת ללדת בעצמה. לכן היא אומרת ליעקב1: "הבה לי בנים, ואם אַיִן מתה אנֹכי". טענתה של רחל היא מדוע יעקב אינו מתפלל עליה כפי שיצחק התפלל על רבקה כשהייתה עקרה. אך יעקב לא מסכים איתה אלא מגיב בכעס2: "התחת אלוקים אנֹכי, אשר מנע ממך פרי בטן"? וכאילו אומר - לי כבר יש ארבעה ילדים, הקדוש-ברוך-הוא מנע ממך פרי בטן, ולא ממני. בעוד שאבי יצחק, היה גם הוא עקר, ולכן הוצרך להתפלל בעדו ובעד אשתו רבקה, אני אינני עקר, ולכן עלייך להתפלל עבור עצמך, וה' ייעתר לבקשתך.
רחל מקבלת את דבריו של יעקב ומצדיקה עליה את הדין. היא מבינה שלאה שהייתה האישה השנואה, העתירה תפילות לקב"ה ובזכות תפילותיה זכתה לארבעה ילדים. ואילו היא, רחל, לא התפללה לה' על עקרותה ולכן לא זכתה לפרי בטן. בשלב זה, רחל עושה תשובה ומתפללת על עצמה.
נחמה ולידה
ההכרה של רחל בצִדקת ההנהגה של הקדוש-ברוך-הוא מקבלת ביטוי בשמות שהיא נותנת לבנים שנולדים לה מבלהה שפחתה. בלידת דן היא אומרת - "דנני אלוקים, וגם שמע בקולי, ויתן לי בן". במילים "דנני אלוקים" רחל לא מתכוונת לומר שהקדוש-ברוך-הוא דן אותה לזכות בלידת הבן, אלא בדיוק להיפך. היא אומרת שהקדוש-ברוך-הוא דן אותה דין אמת, ובצדק אין לה בנים. מצד שני, היא מוסיפה שה' גם שמע בקולה ונתן לה נחמה מסוימת בבן מבלהה.
כך גם בשמו של נפתלי3: "נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי". אני מודה שהתפתלתי והתעקשתי עם לאה אחותי, ואפילו, "גם יכולתי" - כלומר, גם גרמתי לה צער בפועל. שוב - דברים של צידוק הדין.
בזכות קבלת וצידוק הדין, רחל זוכה למעט נחמה בדמות דן ונפתלי. ומאוחר יותר, ובזכות עוד תפילות ומעשים טובים, זכתה גם לשני בנים משל עצמה - יוסף ובנימין.