שלושה פתיחים שונים
בפרשתנו ובפרשת במדבר, מפרטת התורה את התפקיד של כל אחת ממשפחות הלויים במשא המשכן. בני קהת נשאו את כלי המשכן, בני גרשון נשאו את יריעות המשכן ואת קלעי החצר, ובני מררי נשאו את קרשי המשכן, עמודיו, אדניו ועוד. ויש להבין מדוע נבחרה כל אחת מהמשפחות לשאת דווקא את המשא המיוחד לה?
בנוסף לכך, אם נשים לב, נגלה שהפתיח לציווי על עבודתה של כל משפחה שונה. לגבי בני קהת, מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא גם את משה וגם את אהרן - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר"1. בציווי על בני גרשון, נצטווה משה לבדו - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר"2. ואילו אצל בני מררי, אין כלל פתיח לציווי, ונאמר - "בְּנֵי מְרָרִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם"3. ונשאלת השאלה: מה עומד מאחורי השוני בפתיח לציוויים של כל אחת משלוש משפחות הלויים?
האזהרה לגבי בני קהת
מסתבר ששני הנושאים, סוג המשא וצורת הפתיח, קשורים זה בזה. הייחודיות של בני קהת, באה לידי ביטוי בכך שממשפחה זו יצאו גדולי אותו הדור - אהרן ומשה. הדבר מעיד על כך שזו הייתה משפחה מיוחדת במינה, ולכן דווקא בני קהת נבחרו לתפקיד החשוב והכרוך בסיכון של נשיאת כלי המשכן.
כלי המשכן הם עיקר המשכן, וזו זכות גדולה לשאת אותם. מצד שני, אם אחד מבני קהת יקל ראש במשא הכלים ויִגַע באחד מהם או אפילו רק יביט בו, הדבר עלול לעלות לו בחייו. לכן התורה מזהירה כל-כך בציווי לכוהנים, לכסות היטב את כלי המשכן - "אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם, וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ"4. זו גם הסיבה לכך שהציווי נאמר גם למשה וגם לאהרן, שכן לאהרן ולבניו יש חלק משמעותי וחשוב באריזת וכיסוי הכלים לקראת נשיאתם.
על משא בני קהת, הופקד אלעזר שהיה עתיד להחליף את אהרן בתפקיד הכהן הגדול, ואילו על משא יריעות המשכן, עמודיו וקרשיו, הופקד איתמר, הבן הצעיר. לכן הציווי לבני גרשון ולבני מררי נאמר בפתיח אחד, והוא מופנה למשה בלבד.
כל אחד והקרש שלו
נותרה השאלה מדוע דווקא בני גרשון נשאו את היריעות, ובני מררי נשאו את הקרשים?
אם נתבונן ביחס שבין המניין הראשון של שבט לוי שהיה מבן-חודש ומעלה, לבין המניין השני שהיה מגיל שלושים ועד גיל חמישים, נגלה דבר מפתיע. בני גרשון מנו 7,500 זכרים מבן-חודש ומעלה, ו-2,750 אנשי עבודה מגיל 30 ועד גיל 50. בני קהת מנו 8,600 זכרים מגיל חודש, ו-2,630 אנשים כשירים לעבודה. בשני המקרים זהו יחס של בערך שליש. בני מררי, לעומת זאת, מנו 6,200 זכרים מבן-חודש, ו-3,200 גברים כשירים למשא - למעלה מחצי! בעוד שבדרך הטבע, מספר הילדים גדול ממספר המבוגרים, השוני אצל בני מררי מעיד על כך שהם היו אנשים גיבורים וחזקים. לכן דווקא הם נבחרו לשאת את קרשי המשכן הכבדים.
רק במשא בני מררי, נאמר: "וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם"5 - קרשי המשכן היו רבים וכבדים, ולכן לכל אחד מבני מררי היה את המשא הקבוע שלו לפי כוחו. וכדי שלא יטעו ויתערבבו בגלל הקרשים הרבים, נכתב על כל אחד מהקרשים שמו של האיש המופקד על נשיאתו.