מדוע לגלח ולכבס פעמיים?
התורה מפרטת את התהליך שעל המצורע לעבור כדי להיטהר. אמנם גם לאחר שהתהליך לכאורה מסתיים, והמצורע מגלח את שערו, רוחץ במים והתורה כותבת במפורש “וְטָהֵר”, הסיפור עדיין לא נגמר, והמיטהר צריך להמתין בפתח ביתו שבוע נוסף. בתום ימי ההמתנה, עליו לגלח את שערו ולכבס את בגדיו שנית, ולאחר מכן שבה התורה וכותבת - “וטהר”.
לכאורה, דברי התורה סותרים זה את זה!
האם המצורע נטהר מיד כאשר הוא שב למחנה, או רק לאחר שבעה ימים? ומדוע עליו לגלח את שערו ולכבס את בגדיו פעמיים?
לקראת דף חדש
ההסבר טמון בכך שהמצורע מורחק שתי הרחקות. האחת - מבית המקדש, והשנייה - ממחנה ישראל. כדי לשוב אל כל אחד מהמקומות הללו, על המיטהר לעבור תהליך טהרה שונה. בשלב הראשון, עליו להיטהר באמצעות שתי ציפורים חיות, עץ ארז, שני תולעת ואזוב. בתום תהליך הטהרה הראשון, המיטהר מגלח את שערו מכבס את בגדיו וטובל, ורק לאחר זאת רשאי לחזור ל’מחנה ישראל’.
ואולם תהליך הטהרה לא נגמר. המצורע אמנם מורשה לחזור ל’מחנה ישראל’, אך עליו להישאר בפתח ביתו כדי לזכור שטהרתו עדיין איננה שלימה. כדי למרק את עוונו לגמרי ולשוב אל ה’, עליו לעבור שלב נוסף בתהליך הטהרה.
שבעה ימים ממתין המיטהר בפתח ביתו, ובסופם הוא שב ומגלח את כל שערו ומכבס את בגדיו וטובל שנית. גילוח השיער, רומז לכך שהמיטהר מסיר את כל העוונות שבגללם דבקה בו הצרעת, וכעת הוא שב בתשובה ופותח דף חדש נקי וחלק.
לקראת התקרבות מחודשת
בתום שבעת הימים, מביא המיטהר לבית-המקדש שלושה קורבנות - שני כבשים לאשם ולעולה, וכבשה אחת לחטאת1. אם המצורע יודע מהו החטא בגינו לקה בצרעת, עליו להביא ‘קורבן חטאת’, אמנם ייתכן שהמצורע כלל לא יודע מהו החטא שבגללו נצטרע, ולכן עליו להביא גם ‘קורבן אשם’ שמביא אדם שאינו יודע אם חטא, או שאינו יודע במה חטא.
ולסיום, הקורבן שחותם את תהליך טהרתו של המצורע, הוא ‘קורבן עולה’, שתכליתו להחזיר את החוטא לקירבה שהייתה לו עם הקדוש-ברוך-הוא לפני החטא. ובסוף התהליך, הוא רשאי לשוב ולהיכנס למקדש כשהוא נקי מכל חטא.
יהי רצון שנזכה לשמור על טהרת גופינו ונפשנו, ולהיות קרובים תמיד אל הקדוש-ברוך-הוא - בטהרה ובשמחה.
רש”י. ↩